להתקלח. אמנם בישיבה. אבל חודש אני כבר לא צריך להיזהר על הגבס. כי אין גבס... אני יכול להתקלח כמה פעמים ביום .. בלי הצורך להתארגן עם כיסא גלגלים או אמא שתעזור
וכל פעם שאני נכנס למקלחת.. אני יוצא בדמעות.
אחרי כריתת הרחם.. כל מה שרציתי זה להתקלח. העונג שלי בחיים זה מקלחת ובשמים. אני כזה.. נקי.. אסתטיקה חשובה לי. וכל עוד לא יכולתי להתקלח כמו שאני אוהב, זה היה הכלוב האמיתי שלי.
סיימתי מקלחת עכשיו וכל מה שבא לי זה לחזור אליה . להירדם באמבט חם.. או ג'קוזי..
אני מת על מים.. אוהב מים. אמא אומרת שמאז שהייתי תינוק, לא הייתה בעיה להכניס אותי למקלחת או אמבטיות.. להוציא אותי?! תצטרכו שופל והרבה מאוד סבלנות...וכל מקלחת כזאת.. מזכירה לי את בית החולים. או כל סיטואציה אחרת בה לא יכולתי להתקלח. לא כמו שאני אוהב. אז היום אני מוקיר תודה על מקלחת..
לכם זה נשמע בסיסי. לי?! זה ההבדל בין דיכאון חריף לנשימה ...