לפני 8 שנים. 10 בפברואר 2016 בשעה 11:05
יעזרו לכם ברמת גן:)
Equilibrium
אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.
פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)
אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 9 בפברואר 2016 בשעה 14:43
נכון, שלמדתי והפנמתי שהקשר לא אמור לעבור גבולות של אובססיה, שכל אחד צריך לשמור על הספייס שלו ולאפשר ספייס לפרטנר, ברור לי שכל עוד אנחנו יודעים לקחת הכל בפרופורציות נכונות ולהשאיר מקום לעצמינו ולחיים שלנו— ככה יש לנו יותר סיכויים להצליח.
נכון.
ברור.
בדוק.
אבל לפעמים... לפעמים בא לי שתהיה כל עולמי. כי איתך הכל במקום, איתך רגוע לי, טוב לי ואני מרגישה בטוחה. גם כשכואב לי, קשה לי, גם כשאני עצבנית או כועסת, איתך זה בטוח, חם ומרגיע ושום דבר לא נורא...
לפעמים בא לי להסתתר מכל העולם בתוך החיבוק שלך, לקבור את האף שלי בחזה שלך או פשוט לבטל חוקי פיזיקה ולהיעלם מתחת לעור שלך...
לפני 8 שנים. 26 בינואר 2016 בשעה 7:23
כמה שבועות של תחושה שאין לך בית, של ארגזים וקירות ריקים במקום הישן, בלאגן לא מאורגן במקום החדש, חוסר קרקע מתחת לרגליים — תמו להם.
במהלך סידור ונקיונות של הבית החדש המשותף שלנו לא פעם אחת תפסתי את עצמי על מחשבה "מה בדיוק אני מסדרת פה? מקום בו אהבה תפרח? מקום בו לשנינו תהיה פינה שקטה וחמימה לחזור אליה? מקום בו אנחנו נדע לפגוש אחד את השנייה עם חיבוק פתוח? מקום בו אני אהיה כלבה שתחכה לאדונה על ארבע? מקום בו אני אהיה שפחה שצופה באדונה מממש את הגחמות שלו? "...והתשובות הן כן.
אם לפני איזה 8 חודשים לא ידעתי להבדיל בין מציאות לדמיון, לא ידעתי לזהות מתי אדוני הוא אדוני ומתי הוא — פשוט הוא— גבר שאוהב ומעריך אותי, היום זה ברור, היום אני מבינה...
אבל עכשיו מגיע שיעור חדש— איך לומדים להכניס את המשחקים לתוך הבית שלך, לתוך המבצר בו אתה לא רוצה אף אחד זר... איך מכניסים משחקים לתוך המיטה שלך, מיטה של זוג אוהב, מיטה בה אתה מתעורר ונרדם כל יום בלי לפגוע בתחושת בית ובטחון... שיעור לא קל.
אבל כמו כל כלבה, להבדיל מחתולות, אני מבינה שהקשר והחיבור שלי הוא לא למקום עצמו, אלא לבעלים שלי. חתולות נקשרות למקום, לנוחות שלהן... כלבה מוכנה ללכת אחרי בעליה לכל מקום ופשוט לשמוח שהוא לידה ושהיא יכולה להמשיך לשרת אותו — ולא משנה איפה זה קורה.
רק מכיוון שאני כלבת הבית היחידה, אני אשמור עליו... וגם אם צריך, אחשוף שיניים ואנבח אם אראה מישהו/מישהי שמתקרבים אליו יותר מדי קרוב...
אני רק צריכה לזכור שאני לא חתולה...
לפני 8 שנים. 19 בינואר 2016 בשעה 16:12
ומה שהכי מפתיע, אנחנו יודעים מה לעשות עם האהבה הזאת. לטפח אותה..
לפני 8 שנים. 5 בינואר 2016 בשעה 8:41
ים של ריגוש ממלא עד הסוף אותי ואותך
שנינו לומדים לשחות בבטחה באהבה
אתה נותן לי כתף כשאני עייפה להירגע
ומבטיח גם לי וגם לעצמך שתהיה שם גם בפעם הבאה...
אני נותנת לים לכסות את כולי כשאני איתך
לא מתאמצת יותר, משחררת הכל, מאבדת שליטה
אתה העוגן שלי גם ביום של גלים, גם ברגיעה
וכשאתה בוחר לשחות בלעדיי אני טובעת בקנאה
לאהוב אותך טיפה פחות
לא לטבוע ולשמור על עצמי
לאהוב אותך טיפה פחות
להחזיק גם כשאתה לא לידי
אתה חוזר להציל אותי מעצמי, אתה מושיט לי יד
ומבקש שאשמור עליי בשבילך כשאני לבד
אני לומדת לאט לצוף על המים לידך
ולהינות מהחופש בים אהבה, אהבה שלי ושלך
לאהוב אותך טיפה פחות
לא לטבוע ולשמור על עצמי
לאהוב אותך טיפה פחות
להחזיק גם כשאתה לא לידי
לפני 8 שנים. 31 בדצמבר 2015 בשעה 12:19
אני מודעת לזה שבזמן האחרון הבלוג שלי לא ממש מוקדש לשליטה ובדסם. מקווה שלא אאבד את הקוראים והחברים בגלל זה. הרי בסופו של דבר החיים של כולנו מלאים בעוד המון רבדים אחרים...
לא משנה אם אתם חוגגים שנה אזרחית חדשה או לא, זה אף פעם לא מזיק לציין לעצמך איזשהי נקודה בלוח שנה בה אתם מסכמים את מה שקרה, וזורקים משאלות לעתיד.
אז השנה החולפת הביאה שפע של דברים לחיי.
בשנה הזאת הספקתי לעשות צד ראשון ומשמעותי לקראת עצמי. נפתחתי לעולם השליטה, שברתי שבלונות שלא משרתות אותי, יצאתי מגבולות המוכר כדי לגלות שגם שם, מעבר יש המון אותי..
השנה הזאת הביא לחיי פרטנר מדהים ואהבה גדולה שלא מפסיקה לגדול ולהתעצם. ומי היה מאמין שאני אמצא אותו פה...
השנה נפתחו בפניי שערים של עולם היצירה(בטוחה במאה אחוז שיצרים ויצירה קשורים הדוק זה בזה) ומי יודע, אולי בשלב הזה אני כבר בדרך לאלבום הראשון שלי.
השנה מצאתי עבודה בה אני ניהנית כל רגע.
השנה שמתי דגשים על מה שבאמת חשוב ושיחררתי את מה שלא משרת אותי יותר.
אחת השנים המוצלחות, חברים, אם לא "ה"!
מאחלת לכולנו תמיד לזכור להודות ולזמן לעצמנו דברים בצורה הכי מדויקת. ככה לא תהיה להם ברירה, אלא לבוא לחיינו:)
מאחלת לנו תמיד למצוא עונג בכאב ולא לחפש כאב בעונג.
תהיו כל מה שאתם רוצים להיות! לפעמים זה לא נוח ולא ברור לסביבה, אך אפשרי בהחלט!
לפני 8 שנים. 30 בדצמבר 2015 בשעה 11:48
יום שקמתי אליו בהתרגשות רבה, והבטן מתהפכת...
כל החששות ותהיות נשארו טיפה מאחור— איך זה יהיה? האם נצליח למזג שני העולמות שלנו במרחב אחד? איך ייראו הבקרים שלנו ? איך ירגישו הלילות? האם נוכל לשמור על הספייס האישי אחד של השנייה?
האם נוכל לשלב בין חיים משותפים לבין משחקים ופנטזיות?
היום התהיות עדיין קיימות אך תופסות פחות נפח.
היום קמתי ולא הרגשתי ספקות.
היום אני פשוט רוצה שזה יקרה ושנצליח ליצור את המיקרו—קוסמוס שלנו שיהיה נוח, נעים וחם בשביל שנינו.
צעד קטן לאנושות, צעד גדול בשבילנו!
אמרתי לו היום שאולי נתלה שלט בכניסה לבית "זהירות, כלבה"
הוא אמר שכדאי להוסיף "אבל היא כל הזמן בעבודה".
בהצלחה לנו:)
לפני 8 שנים. 27 בדצמבר 2015 בשעה 11:48
אשתול בגני שני עצים כדי לשכוח
את כל מה שלימדו אותי כדי אדע לברוח
אחבק ואשקה את העצים מדי כל בוקר
ואזכיר לעצמי שהחיים אינם ביוקר
אשתול שני עצים כדי לזכור מאיפה באנו
כל אחד נע בדרכו אך ממקור אחד יצאנו
אשתול שני עצים כדי לזכור תמיד לצמוח
אגדל לצדם, אצבור איתם שלווה וכוח
העצים יכבדו בפירות וצל בצהריים
... אל תבקש שאבחר אחד משניים.
אשתול שני עצים כדי לזכור מאיפה באנו
כל אחד נע בדרכו אך ממקור אחד יצאנו
לפני 8 שנים. 21 בדצמבר 2015 בשעה 14:22
לפני 8 שנים. 21 בדצמבר 2015 בשעה 13:43
