סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 4 חודשים. 21 ביולי 2024 בשעה 9:14

מה תרצי שיקרה?

 

אני יודעת שהלב שלך שבור לרסיסים עדיין,

הוא מנסה להדביק את עצמו בחזרה, רסיס רסיס.

את יודעת שהוא כבר לא יהיה אותו דבר?

נבנה פה לב חדש.

וגם תוך כדי בנייה יש תאונות, זוכרת?

נכון, לפעמים גם תאונות כואבות מאד.

 

אבל שימי לב, הוא כבר מסוגל לכאוב.

סימן טוב, ילדה שלי.

הוא גם מסוגל לקוות, להתרגש בציפייה ולהתאהב.

מסוגל גם להתרסק שוב.

 

הוא חי, למרות שעדיין צריך המון חום ותשומת לב כדי להיות לב חזק שוב.

אז מה תרצי ילדה?

שנבנה קירות סביבו או שנאפשר ללב להמשיך את המסע שלו?

נכון,  הכאבים הקטנים החדשים מושכים אותנו לכאב הגדול שעדיין לא עבר עיבוד... 

אבל אולי זאת גם הדרך לגעת בו סוף סוף?

 

אז מה תרצי ילדה? להתגונן או ללכת דרך הכאב הזה ולתת לו מקום?

הכל אפשרי.  השאלה היא רק מה את בוחרת?

 

 

 

 

Mדוייקת​(נשלטת){Alpha73} - העיקר שתזכרי שאת לא אחראית על התנהגות של בן אדם אחר,אם הוא החליט להתנהג לא כראוי לגבר ,אל תשליכי את זה לאחרים .ללב יש יכולת מופלאה לרפא את העצמו
ועם שריטות ורסיסים ,הוא הרבה יותר יפה 💜
לפני 4 חודשים
SapioS​(אחרת) - תודה על זה!
אמרו לך כבר שאת מדויקת?:)
לפני 4 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י