סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 10 שנים. יום רביעי, 13 במאי 2015 בשעה 20:26

עשרות פניות ביום.. בטח,  אני חדשה 

יש את אלה שהם הכי איכותיים ויודעים הכי טוב מה אני צריכה ואיך אני צריכה את זה אחרי קריאה של שני משפטים שהיו רשומים לי עד היום.

יש עוד חבר'ה ש"מורידים אותי על ארבע " עוד לפני ששאלו את שמי ומה אני בכלל רוצה. - זה השעשוע שלי,  הם מצחיקים וכל כך מאמינים לעצמם שזה משהו... 

כלבים,  מתלבשים,  ארנקים,  מלכות שבאו לתמוך ולעזור,  וכולם,  פשוט כוווווווולם מזהירים משקרנים,  מתחזים...   כשכולם אומרים אותו דבר,  אני לא מאמינה לאף אחד... 

הראש משתגע,  הריגוש זורם בכל כלי דם כמו זרם חשמלי קליל אך מורגש כל רגע.. הבטן מתהפכת.. החשק שלא עוזב. 

 ואני כל הזמן בוחנת.. מתבוננת במה שאני מרגישה עם כל שאלה,  עם כל הצעה,  עם כל ניסיון להיכנס לי לראש.. מה זה בדיוק עושה לי?  מה עושים לי כל הסיפורים שאני קוראת בבלוגים?  מרגישה איך גל החשק מתפשט מלמטה עד קודקוד הראש... הוא מגרה את המוח עוד יותר,  והמוח בחזרה מעצים את הגל שחוזר למטה ומחמם את הבטן.. 

 ***

והנה עברו כמה שבועות מאז שכתבתי את הטיוטה הראשונה שלי..

השוק הראשוני עבר,  התרגשות עדיין קיימת אך קיבלה צורה יותר מודעת ונינוחה. 

אז מה אני עושה פה?  אני לא הולכת לסאשנים,  לא רצה לפרוץ את גבולותיי, לא ממהרת .פשוט לא ממהרת. 

אני חוקרת. חוקרת בעדינות את הצד שהיה נעול וקבור מאד עמוק בתוך עצמי. מפרקת לאט לאט את ההגדרות שנבנו בתוכי במהלך חיי.. משחררת את הדפוסים שפשוט לא משרתים אותי יותר. עונה על המון שאלות שקשורות למיניות שלי,  למקום של אשה בחיים בכלל ואינטראקציה בין גבר ואשה.. 

אתה אף פעם לא יודע מה בדיוק תמצא ואיפה. אז מה הוא השיעור שלי פה?  עוד אין לדעת .. אבל העיקר מבחינתי זה להיפתח להזדמנות,  לתת לה צ'אנס.. בקצב של.. 

שיעור שחייה אמיתי... העיקר לא לפחד,  לנסות למצוא את הביטחון במים רדודים לפני שקופצים ראש למים עמוקים יותר... 

 

 

 

 

 

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י