אני אנסה לרגע להוריד את התפאורה של זה, וכדי להגיע לעיקר אתבונן בתהליכים פנימיים ללא פיקסציה על החוויה עצמה ... נשארת רק תחושה של שליטה. שלו- עליי, שלי - על עצמי...
המקום הזה שבו אני בוחרת כל פעם מחדש, בכל פקודה - לסמוך, לקבל, לציית... המקום שבו לכאורה אני מאבדת שליטה על הסיטואציה, הוא בעצם המקום בו אני "מאמנת" שליטה מלאה על עצמי. כי ללכת בעקבות ההחלטה מודעת להתמסר - זוהי התמודדות לא פשוטה... השבלונות במוח מתנפצות אחת אחרי השניה, אגו שצועק "אבל אני!!!.." בכל דרך אפשרית, גירוי מיני שמלווה את כל התהליך משגע את החושים.
אז פה לפי דעתי, נדרשת שליטה מלאה כדי לאפשר לעצמי לשחרר למרות הכל, לשחרר את ההתנגדויות של האגו, את כל מה שאני חושבת על זה, פשוט לתת לחוויה לעבור דרכי, לחיות את הרגע הזה באמת, ליהנות מהעוצמה של אנרגיה שמתפשטת מהבטן בכל הגוף...
התעלות.. פשוט לשרוף את הפחדים ומגננות... ולהיפתח.
מצד שני, שליטה מנטלית היא כלי מאד חזק. אפילו הייתי אומרת שזה עלול להיות נשק קטלני. שליטה בידים של בן אדם לא מודע ולא רגיש יכולה לגרום לאסון.
ההחלטה להעביר את המושכות עליי לבן אדם אחר אפשרית בשבילי רק מהמקום של אהבה, אמון וכבוד הדדיים, מהמקום של הכרות עמוקה, וכמובן כימיה... זה לא יכול לבוא ישר, זה משהו שנבנה עם הזמן תוך כדי תקשורת פתוחה וכנה...
בשום מצב אחר אני לא אתן לשחק לי במוח.