והנה, אני מרגישה איך הבלבול בין פנטזיה ומציאות מתחיל להתפוגג לו לאט לאט...
כל אחד תופס את מקומו ותומך אחד בשני. המציאות בה אני בת זוג מוערכת שזוכה להרבה יחס חם, מקבל, מכבד ואוהב מהווה קרקע עליו אפשר לעמוד יציב עם שני הרגליים ולתת לראש בלי פחד לזרום עם הפנטזיות.
סוף סוף אני מרגישה שיש בי רצון לשחק.. להוריד מעצמי את מסכת הרצינות ופשוט לשחק. זה מתחיל בצעדים ממש קטנים, אך משמחים אותי מאד... אחד המשחקים זה להסתובב ברחובות ולנסות לגלות מי מאנשים שאני פוגשת בכלוב, או לפחות יש להם איזשהו קשר לעולם הבדסם.. או משחק- מי מאנשים שאני פוגשת, חברים, קולגות וכו נשלט ומי שולט.. משחקים תמימים, אבל בכל זאת, כל מסע גדול מתחיל מצעד קטן..
כשיש בסיס חזק במציאות קל גם לשחק את כל התפקידים שהוא רוצה שאהיה.. הבטחון ואמון נותנים אפשרות לא לחזור לשאלות מציאותיות בזמן המשחק, פשוט להיות בו במאה אחוז וליהנות ממנו בלי ספקות.
אה.. וחדשה מרעישה להיום: מקולרת, מקולרת, מקולרת :)
יפה לי Rתיק :)