כבר שבוע אני נושאת סימנים על גופי... סימנים שלא נותנים לי לצאת לים, דורשים ממני ערנות תמידית כדי לא לחשוף אותם בטעות ... הסימנים שמצד אחד מזכירים לי על הסופ"ש המתוק שהיה לנו, על הרגעים שבהם הייתי נתונה לרצונות שלו, שהייתי בהם בובת המשחקים שלו... בובת חרסינה.. כשהוא נגע בבובה הזאת, הוא עשה את זה בעדינות ורגישות כדי לא לשבור... גם כשהוא הצליף - הוא עדיין החזיק את עצמו כדי לא להכאיב לה מדי. רק הקשירות של החזה השאירו סימנים... רובם כבר התחילו לעבור.. אבל אחד מהם הפך ליקום שלם שהתמקם לו מתחת לפטמה. סימן ענק, בשילוב צבעים פסיכודלי - כחול, סגול, אדמדם, צהוב, ירקרק... כל פעם כשאני רואה אותו אני מתחילה לגרגר.. יש המון בגרגור הזה.. אני שומעת בו גם את הגרגור של התחולה המיוחמת שרוצה עוד, גם גרגור של גורה קטנה שמשועשעת מכל המשחקים החדשים האלה... אבל יש בזה גם גרגור של חיה אחרת... חיה שלא מוכרת לי עדיין... חיה שעל קיומה נודע לי רק אז - בפעם הראשונה שנפגשתי עם אדוני בחדר המיטות... כשהוא אמר לי " תוציאי הכל, בייבי, תוציאי את זה בשבילי.." - נשמעה בתוכי נהמה שקטה וחדשה בשבילי.. נהמה של חית פרא שכלואה שם עמוק בפנים ומנסה להשתחרר...
אז עכשיו כשאני רואה את הסימן הזה, אני שומעת אותה שוב, הקול שלה נהיה טיפה יותר ברור... החיה הזאת מסתובבת בסיבובים בבטן, כמו נמר רעב בתוך הכלוב, ומחכה להשתחרר כדי לטרוף אותו... להשתגע עליו, לנשוך אותו, להשאיר עליו סימנים...
אז דוקטור, מה אתה אומר?
יכול להיות שאני לא 100% נשלטת? :)