היא לא צפויה.. לפעמים היא מגיעה, לפעמים שוכחת..
לפעמים היא פשוט מיללת מבפנים בשקט, לפעמים היא משתלטת על הכל... היא חיה. חיה רעה ושחורה. אפלה ודכאונית. היא מספיקה להגיב למציאות שלי עוד לפני שאני מספיקה לחשוב...
יש לה אופי הרסני ופוגעני.היא הופכת הכל, ומושכת אותי לתחתית של עצמי. היא מכוערת ועוקצת. עוקצת את כולם.
היא באה ולוחשת לי לאוזן שכולם נגדי, שאף אחד לא מבין אותי, לא שווה אותי, גורמת לי לרחם על עצמי, לבכות בלי סיבה. וככה היא מסתובבת בסיבובים של כעס ושנאה עד טיפת הדם הראשונה. ואז היא נרגעת. משחררת אותי אמיתית מהכבלים שלה... מפנה מקום לאהבה וחמלה.
עם השנים למדתי לזהות אותה, לא מצאתי עדיין דרך להשתלט עליה, אבל לפחות אני יודעת להתרחק כמה שיותר מהסביבה שלי כשהיא פה כדי לא לתת לה להרוס מה שאני בונה בשפיותי המלאה..
אז גברים יקרים, אל תשכחו להגיד מדי פעם "ברוך שלא עשיני אשה ":)