סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 9 שנים. 28 באוקטובר 2015 בשעה 9:50

יש הרבה נשים שלא יודעות לקבל מחמאות. ואני לא מדברת כרגע על התחנפויות זולות ומניפולטיביות.. יותר על רצון של בן אדם לפרגן, לציין איזו תכונה אצל אותה אשה, להדגיש אתה במרקר צבעוני של כוונה טובה.

כל פעם כשאני רואה אשה שבמקום לקבל בתודה וחיוך את העובדה שהיא מדהימה/יפה/חזקה/עמוקה/טובת לב היא מתחילה חצי להתנצל/ להעביר ישר את המחמאה בחזרה למחמיא..

נשים כאלה צריכות לעבור סשן מחמאות קשוח! 

להעמיד אותה ערומה מול מראה ולהתחיל לתת לה מחמאות... לאט, להשקיע בכל פיסת הגוף שלה. אם היא מורידה מבט או מסמיקה, או סתם לא אומרת תודה בחיוך מקבל— להצליף בה, ואז להמשיך. לגרום לה לחזור על כל מחמאה שתישמע בגוף ראשון, ראה דוגמא: 

— את יפה... 

— אני יפה! :)

אם הקול שלה רועד או לא בטוח, יש לחזור על אותה מחמאה כמה פעמים, אם לא חל השיפור, אז להצליף בכלבה הזאת עוד קצת... עד שתידע, עד שתבין... עד שתקבל שהיא מדהימה.

לעבור על כל צלקת, על כל "פגם" בליטוף עדין ונשיקה. להחמיא גם למקום הזה שכנראה קשה לה לקבל במיוחד.

 ניתן לשלב גם אוננות מול המראה כשהיא חוזרת בקול רם על כל מחמאה שהיא מקבלת... ובשלבים המתקדמים— שתאונן ותחמיא לעצמה לבד.  עד שתבין... עד שלא תרגיש אשמה יותר כל פעם כשמישהו מחמיא לה!

 

NickMan​(אחר) - אחד הרעיונות הטובים ..לא פחות התיאוריות של חלל-זמן-מרחב (-:
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - Wow!:) איזו מחמאה אדירה! תודה:)
לפני 9 שנים
NickMan​(אחר) - (-;
לפני 9 שנים
bird - פייר? - ריגשת
צריך להוסיף נשיקה על כל צלקת ועל כל "פגם"
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - או! תודה!
כל כך נכון, איך יוכלתי לשכוח את הפרט החשוב הזה!
לפני 9 שנים
bird - תמיד תקבלי את הגיבוי שלי :)
תוסיפי עכשיו יקירה - אף פעם ל א מאוחר מידי
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - תודה, יקר. הוספתי.
כיף ללמוד פה עם תמיכה כזאת:)
לפני 9 שנים
chiquita - רק לא סשן כזה. פליזזז }{
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - אז את הראשונה בתור! תתפשטי וגשי למראה!
לפני 9 שנים
chiquita - no way . מסוג הדברים שיצטרכו להכריח אותי לעשות.
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - למה ההתנגדות כה נחרצת?
לפני 9 שנים
chiquita - כי זה הכי אינטימי ומביך.
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - החיים לימדו אותי שהמקומות בהם ישר קופצת לי ההתנגדות— הם המקומות שטמון בהם חומר למידה עצום על עצמנו.
אולי תנסי לבד? בהתחלה זה עלול להישמע לך מגוכח ולא אמיתי, אבל עם הזמן לא תשימי לב איך תתחילי להאמין לעצמך.
לפני 9 שנים
chiquita - שלא תביני לא נכון. אני מקבלת מחמאות ונהנית מהן. לא קטע של חוסר ביטחון. פשוט הסיטואציה עצמה שתיארת חזקה ברמות. לדעתי בכל אופן. קשה יותר מכאב.
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - מסכימה איתך שהסיטואציה מאד חזקה ונוגעת ברבדים עמוקים של קבלה שלנו, בהשלמה שלנו עם עצמנו, מעורבים פה גם מבוכה, גם צניעות, גם המון שיפוטיות כלפי עצמנו. אבל דווקא בסיטואציות האלה ההתגברות על הקושי כה מתגמלת וחשובה,לפי דעתי... הרבה מעבר יכולת לסבול כאבים חדים פיזיים.
אבל כל אחד וקאפ אוף טי שלו, כמובן:)
לפני 9 שנים
chiquita - בדיוק לזה התכוונתי. זה אכן לבל ( level) מעל כל היתר..
לפני 9 שנים
חבלים​(שולט) - מדהים מרשים מרגש ומגרה
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - איזה כיף לקבל את תגובה הזאת ממך, חבלים :)
לפני 9 שנים
אשת לפידות n​(שולטת) - בדיוק יקירה.נשים שכחו לאהוב את עצמן לפני כל דבר.מי שלא יודע לאהוב את עצמו,בחיים לא יאהב אהבת אמת אחר.
בקשר למחמאות...ארוס טוען שאנחנו זונות צ'ומי.
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - לגמרי, הכל מתחיל מהאהבה שלנו לעצמנו..
ובתור זונת צומי בהתלמדות, אני חייבת להסכים עם ארוס, פעם אני הייתי אחת שצריכה סשן מחמאות, היום אני לאט לאט מתמכרת:)
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י