סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 9 שנים. 29 באוקטובר 2015 בשעה 10:23

הן חיות זו לצד זו.

דו קיום לא משומן כזה.

אחת קטנה, רגישה וטיפה חצופה.

שניה שתלטנית ולא מתפשרת.

 

לפעמים צפוף להם ביחד. כמו היום.  כל אחת רוצה ביטוי ותשומת לב.

בימים האלה כמו היום – הן נלחמות  אחת בשנייה.

רבות להן בתוך הראש שלי.

 

הקטנה שרגילה לקבל המון תשומת לב וביטוי כבר מעלה תסריט על המסך :

אני ערומה, קר לי, אני לא מרגישה את קצות האצבעות שלי בגלל הקור והקשירה טיפה הדוקה , לא יכולה לזוז, לא יכולה להוציא הגה בגלל הגאג בפה וכל מה עליי לעשות זה להתבונן באדוני מענה ומהנה אותה מולי. אני כואבת, מריירת, נוטפת, רוצה שזה ייגמר, רוצה שזה ימשיך, מתעצבנת, מתגרה עוד יותר...

סטופ. המסך השחיר.

התמונה מתחלפת ואני רואה את עצמי לבושה בשמלה שחורה קטנה וסקסית, יושבת על הכיסא, הרגליים שלי  בנעלי עקב שחורות  ואלגנטיות מונחות על השולחן בפיסוק לא רחב מדי, לא צר מדי. בול כדי לראות את הגורה הקטנה שלי יושבת  על הרצפה מתחת לשולחן ומאוננת. אני מדליקה סיגריה, ושמה לב שהיד שלה מתחילה לזוז מהר מדי, מכאני מדי..

-          "לאט יותר, גורה שלי"  אני כמעט לוחשת לה את זה , אבל יודעת שהיא תשמע אותי בכל מקרה ..

היא לוקחת נשימה עמוקה ומאיטה את הקצב של היד.

-          "תאהבי את עצמך, בובה יפה שלי. תראי לי שאת יודעת לאהוב..."

-          "כן, גבירתי..."

ושוב התמונה נעלמת. 

אני רואה איך שתיהן נלחמות על החרמנות שלי, איך כל אחת רוצה לקבל ביטוי בתוך הפנטזיה שלי. כל אחת רוקמת תסריט מגרה לא פחות מהשנייה.

שתיהן מתפרצות, הקטנה בחוצפתה, המלכה .. כי היא מלכה ומי בכלל יכול לעצור אותה.

בא לי להוציא אותן מהראש שלי, לשים בחדר סגור ושיזדיינו אחת עם השנייה שתי החרמניות האלה. ואני...

אני בינתיים אוכל לנשום לרווחה, להתיישב על הכיסא בנוחות ורוגע ולעבוד בשקט...

ששש...

D-HUNTER - או שתמצאי את עצמך בינהן עושה כל העולה על רוחך.. משחרת מענגת והכי חשוב מתענגת, גומרת . ואז אולי יבוא השקט המבורך.☺
לפני 9 שנים
SapioS​(אחרת) - זה מסוכן מאד, צייד יקר, מה שאתה מציע. אחרי גמירה אחת עלול להיפתח תיאבון רב יותר:)
לפני 9 שנים
D-HUNTER - נותנים לך אצבע ואת רוצה את על היד...
זה חשוד מאוד..☺
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י