שם בשדות, איפה שהנפש נחה ומתעופפת מעל גלים ירוקים…
שם בשדות, איפה שסטינו מהשביל ומצאנו את עצמינו בחורשת שקדיות עירומות…
שם בשדות, כשהידיים נגעו, ליטפו, מעכו והעיניים המשיכו לשתות את הנוף הטרי וקריספי של האביב…
שם בשדות החיבור הרגיש כל כך מלא, כל כך עמוק.
חיבור ביני לבינך. חיבור בינינו לבין הטבע. הרגיש כאילו כל היקום עושה אהבה איתנו ביחד.
שם בשדות היללות של האורגזמה הבלתי—פוסקת שלי, שהתפרצו לשקט ולרוגע של החורשה המתחדשת, נבלעו בתוך התמונה הצבעוניות ויפיפיה הזאת בדרך מאד הרמונית ונקייה. כאילו רק הן היו חסרות פה.
כאילו היללות האלה הן עוד נגיעה אחת אחרונה של האומן להשלמת הmasterpiece שלו.