אז לא. אני לא מאבדת על נקיונות בבית לקראת החג , לא מוציאה שום דבר מהבית, כדי להכניס אותו דבר רק עם מדבקה אחרת, לא חושבת שזה רלוונטי לגביי לא לאכול קמח וכו'...
אבל כן, אני דואגת לחגוג עם המשפחה, דואגת לשולחן מלא בטוב בכבוד למסורת.. דואגת להשקיע מחשבה לכבוד מה התכנסנו כאן היום. דת עצמה פחות מושכת אותי, אני לא רצה עם עיניים מגולגלות אחורה מלחץ לקיים מצוות... אבל המסר של החג הזה מהדהד בי כל שנה מחדש...
לפי החקירות הארכיאולוגיות אין שום זכר לכך שהיהודים היו במצרים, לא לזה שהם מתישהו היו עבדים בכלל. הסיפור הזה נכתב בכתבים מספוטמיים עוד אלף שנה לפני שהתחילו לכתוב את התנ"ך... (אני לא באה לריב עם אף אחד, זוהי דעתו של המדע והממצאים שלו)...
וזה בהחלט סיפור יפה. סיפור על הקושי להתגבר, קושי להשתחרר, על ניצחון ואל אמונה.
זה סיפור על שחרור מעבדות, עבדות שכל אחד מאיתנו נמצא בה.
וכל שנה אני מתבוננת בעבדות שלי. כל שנה מכל הגורמים שעוצרים אותי אני בוחרת אחד ומכנה לו "פרעה"...
בהתחשב שה"פרועה" הכי רציני וחזק שלנו הוא אגו ושחרור שלי מעבדותו אני עושה בצעדים קטנים כל השנה, הפעם אני בוחרת בגזענות.
נכון, אני מצהירה על עצמי כלא גזענית, אבל אני לא אשקר שהחינוך והתרבות שספגתי השאירו עליי חותם, נכנסו לתאי הגוף. גם אני פוגשת מחשבות מקטלגות אנשים בראשי.
אני לפעמים פוגשת בי פחד מלא מוכר. אני עוד לא למדתי לקבל את האחר ולתת לו מקום, לפעמים אני מפשלת.. וזה שוב, כמה שזה אירוני, מביא אותי לאגו...
אז בא לי לאחל לעצמי ולכולם להתבונן בפרעה האישי, לבדוק מי בדיוק שם שולט בפנים, את מי אנחנו משרתים? וכמובן, מאחלת לכולנו בהצלחה בתהליך השחרור!
חג שמח חברים, חג של התחדשות, חג של נשימה עמוקה ושחרור!
אני אוהבת חגים, הם מזכירים במירוץ הזמן המשוגע הזה את הדברים החשובים לי.