אני עומדת על קצה סלע גבוה וחזק. משקיפה על הנוף המרהיב שנפרס מולי ועל התהום האינסופית מתחתיי.
רוח נעימה, רכה וחמה מלטפת לי את העורף ואת הכתפיים, עוטפת בקלילות ולאט לאט מושכת אותי להצטרף אליה לריחוף שמזכיר ריקוד מעל התהום שכל כך מושכת ומפחידה בו זמנית.
אני נתמכת על ידי הסלע שנותן לי בסיס חזק ואיתן לרגליים, אני מקבלת את הכח שלו, את החום שלו שמתפשט בי מכפות הרגליים עד קצות השיער וגורם לי להרגיש בטוחה בכל צעד שאני עושה...
אני מתמסרת לרוח חמה ומלטפת שלוקחת אותי בעדינות ... קצת קשה לי לנתק את כפות הרגליים שלי מרוב הפחד... תחושות של יציבות וריחוף מחלקות אותי לשתיים...
הקפיצה הזאת היא מאד משמעותית בחיי. ולא משנה כמה זמן טיפחתי אותה בראש, ברגע האמת— רועדות לי הברכיים. אבל הלב מלא בהודיה ובטחון.
וזה לא היה קורה, אם לא היה לי סלע כה חזק להיאחז בו ורוח כה נעימה וחזקה בו זמנית — להימשך אליה ולהיתמך על ידיה מעל התהום...
תודה לכם.

