-
בלוגים
Equilibrium
אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.
פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)
אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 28 ביולי 2016 בשעה 13:01
אני עומדת על קצה סלע גבוה וחזק. משקיפה על הנוף המרהיב שנפרס מולי ועל התהום האינסופית מתחתיי.
רוח נעימה, רכה וחמה מלטפת לי את העורף ואת הכתפיים, עוטפת בקלילות ולאט לאט מושכת אותי להצטרף אליה לריחוף שמזכיר ריקוד מעל התהום שכל כך מושכת ומפחידה בו זמנית.
אני נתמכת על ידי הסלע שנותן לי בסיס חזק ואיתן לרגליים, אני מקבלת את הכח שלו, את החום שלו שמתפשט בי מכפות הרגליים עד קצות השיער וגורם לי להרגיש בטוחה בכל צעד שאני עושה...
אני מתמסרת לרוח חמה ומלטפת שלוקחת אותי בעדינות ... קצת קשה לי לנתק את כפות הרגליים שלי מרוב הפחד... תחושות של יציבות וריחוף מחלקות אותי לשתיים...
הקפיצה הזאת היא מאד משמעותית בחיי. ולא משנה כמה זמן טיפחתי אותה בראש, ברגע האמת— רועדות לי הברכיים. אבל הלב מלא בהודיה ובטחון.
וזה לא היה קורה, אם לא היה לי סלע כה חזק להיאחז בו ורוח כה נעימה וחזקה בו זמנית — להימשך אליה ולהיתמך על ידיה מעל התהום...
תודה לכם.