סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 29 ביולי 2016 בשעה 13:19

אני קורעת את העטיפות הנוצצות בהן התרגלו לקבל יחסים. עוד קליפה, ועוד קליפה...

אתמול התמסרתי. התמסרתי לו, לרגישות שלו, לרכות וכח שלו, נתתי לעצמי ליפול לעומק שלו...

עמדתי מולו עירומה והוא בחן אותי לאט לאט.  התמסרתי לכאב שלו.. הייתי שם בשבילו. אפשרתי לו להשקיט את המים הסוערים שבי. לתת להם לזרום לאט — כמעט לעצור. לרוקן אותי מרצון לרוץ לדבר הבא.

הרגשתי אותו, הייתי חרס רך בידיים שלו, חלקתי איתו אותו אוויר לנשימה.. 

קיבלתי אותו.

ואז חזרתי אליך... קצת לא שלך. עטופה בריח ושקט שלו. 

ואתה קיבלת אותי בחיבוק חם וטיפה מרוגש. הכנת לי שייק מנגו, הושבת בחצר והקשבת. הקשבת למשפטים מבולבלים שלי, לחצאי מחשבות שנפלטו לי מהפה. הקשבת עם חיוך מרגיע שניסה להרגיע את שנינו, נראה לי..

שאלת, בדקת, דאגת, חיבקת.. ואז הורדת אותי למטה.

כמה שמחתי להוכיח לך שהכלבה שלך היא שלך, שהיא תעשה הכל כדי לפנק ולפצות את בעליה על המשחקים שהיא משחקת בחוץ. כמה למרות כל מה שאני יכולה לקבל בחוץ, אני שפוטה לך, מכורה לך, שייכת לך בכל תא של הגוף.

אתה נדחקת לתוכי בכח הזהיר שלך. כאבתי את הפחדים שלנו,  כאבתי את הקליפה הנוספת שנופלת מהקשר שלנו... הרגשתי כאבי גדילה שלנו עד שהכאב התחלף בעונג להתמלא בך עד אפס מקום. 

לקחת אותי בחזרה אליך. שאבת אותי בכח האהבה בחזרה אל המקום שלי. מילאית אותי פעם אחרי פעם בעצמך.

"Welcome home, גורה קטנה שלי!", אמרת אחרי זה כשאתה חיבקת אותי מקופלת ליד הרגליים שלך.

ואני, אני מקלפת.. מסדרת ובוררת את המחשובות שלי, את התחושות שלי, את החלל הריק והקלילות הנעימה והשקטה שנוצרה בפנים. בוחנת את עצמי מעבר לגבול. 

נימפומניה ריגשית​(שולטת){מצרפתמקרים} - ווואו!!
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת) - לגמרי:)
תתחדשי! יפה לך:)
לפני 8 שנים
נימפומניה ריגשית​(שולטת){מצרפתמקרים} - הכל יפה עליי :)
לפני 8 שנים
Rתיק - מכורה שלי, לא משנה לאן תלכי ואיפה הסקרנות שלך תיקח אותך, אני אוהב אותך תמיד גורה שלי !!
לפני 8 שנים
דום ארוס​(שולט){הפרויקט} - מקסים!!
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י