יש שקט שבא לך שלא ייפסק לעולם. שקט כזה שברור הכל לכל מי שכרגע משתתף בו. שקט בו אתה מרגיש שיודע בוודאות על מה ולמה אתם כרגע שותקים. וטוב לכם דווקא לשתוק על זה. שקט חם, ממלא, שפותח בית החזה ונותן לך לקחת נשימה עמוקה ומרגיעה... שקט שחודר פנימה בחמימות שלו. שקט של אושר להיות כרגע פה ועכשיו....
יש שקט, בו אתם גם יודעים על מה אתם שותקים.. אבל זה שקט לפני הפיצוץ. שקט בו כל אחד כרגע מבשל את דעתו על משהו ספציפי. שקט מאד לא שקט. שקט למען לקחת שניית הפסקה כדי להבין מה קורה בפנים לחזור לקרב... שקט שמקפיא אותך, גורם להידרך..
ויש שקט מאד מכאיב— שקט בו אתה נשאר לבד לגמרי גם אם יש עוד שותקים לידך... שקט בו התהום שנוצרת כל כך רחבה ועמוקה שנראה לך לרגע שאין שום גשר שיכול לחבר בינכם. שקט בו כל אחד כואב את שלו... בלי יכולת אפילו לסמן במבט את נושא הכאב. שקט של ניתוק.שקט שמפרק, שצורם באוזניים בצליל חד ומעצבן. שקט שמותח עצבים למיתרים דקים ומרגיש שעוד דקה של השקט הזה פשוט יכולה לקרוע אותם...
ושוב שקט.
הפעם שקט שמתפשט בגוף לאחר סערה הוא שקט מיוחל, שקט מרפא. שקט כמו אמברוזיה לנשמה פצועה. שקט שעדיין מרגישים בתוכו שרידים של סערה, אבל נותנים לו לאט לאט להשתלט עליהם. שקט שמכיל בתוכו את כל הרעשים קטנטנים שמסתובבים בפנים ומסדר אותם בצורה הרמונית ונעימה.