נדמה לי שמי שמדבר איתי, קורא אותי בבלוג יכול לצייר אצלו בראש תמונה שלי שהיא קצת שונה מהמציאות...
מכיוון שלכל דבר בחיים אני מייחסת המון רצינות וחשיבות, ובדרך כלל חופרת עמוק בכל נושא, חופרת בתוכי ביחס לנושא, עושה בדק בית לפני שעושה צעדים שלפי דעתי משמעותיים ויש בהם סיכון לא מבוטל..
אז יוצא לי לדבר, "למצוץ" הרבה נושאים עד העצם טרם עשייתם.
הדימיון שלי משוגע ומופרע, אני לרוב נותנת לו הרבה חופש, שיצייר לי דימויים, סיטואציות, בהן אוכל למדוד תפקיד או תחושה כאלה ואחרים, להבין האם יש לי מה לחפש שם ואם כן , אז מה... אני קוראת לזה תהליך הבשלה.
אז מהצד יכולים לקבל רושם שאני מדברת על משהו שיש לי מושג, על משהו שחוויתי, ניסיתי, אבל בפועל אני עדיין "גורה קטנה" שמתעסקת לרוב בתיאוריה ובדימיון.(ברור, שיש בבלוג גם תיעודים של דברים שקרו באמת... אבל כל כך הרבה דברים עוד לא קרו!)
אני יכולה להגיד בוודאות שיש לי ידע ומושג רחבים מאד, אך הפרקטיקה שלי מועטה עד מאד.
קראתי, ראיתי, דימיינתי הרבה יותר ממה שניסיתי...
הפער הזה מטעה אתכם.. הפער הזה מדגדג אותי. בפנטזיות אני בדסמית שרופה, עם המון ניסיון. בפועל— ילדה קטנה עם קוקיות...
הדיסונס הזה תמיד מוגרש מאד — כמה שאני ארגיש מוכנה נפשית אחרי הבשלה לתוך סיטואציה— ברגע של אמת — ירעדו לי הברכיים.
אז, שלום לכם, אני ספיו, ואני על תקן מתלמדת פה— ולא משנה מה תקראו אצלי בבלוג, אל תשכחו שזאת גורה קטנה ולא מנוסה כותבת פה.
זהו, זה הכל בפינת הכנות שלנו להיום.
שבת שלום.