גם אני לפעמים כותבת בשביל לכתוב, מודה.
לא תמיד ברור לי מראש המסר שאני רוצה להעביר, לא תמיד אני יודעת באיזה מבנה זה יהיה..
לכתוב בשביל לכתוב.
לכתוב בשביל להוציא.
זה כמו לבשל או ליצור בכל דרך אפשרית אחרת— אני עושה את זה אינטואיטיבי— יש לי רק כיוון מסוים, אבל אין לי מושג מה תהיה התוצאה הסופית.
ולפעמים אין לי כיוון אפילו.
מודה.
פשוט פותחת חלון חדש ומתחילה לקבץ מילים למשפטים, פסקאות, פוסטים שלמים. לפעמים זה קורה כל כך מהר שאני בעצמי לא מספיקה להבין מה יצא ממני הרגע.. ואז אני קוראית כמה פעמים. ורק אז אני מבינה, רק אז נגלה לפניי משהו מאד פנימי שצץ החוצה... רגע לפני שאתם קוראים את זה.
וזה כלי מצויין. כלי שמציף את הדברים שהשתרשו עמוק החוצה, מגלה פינות שלא נראות למודע שלנו.
אף על פי שרבים מאינטלקטואלים עלולים לקרוא לזה גרפומניה.
תכתבו. תכתבו את עצמכם החוצה. הקוראים שלכם שוליים לגמרי, מה שחשוב פה— זה אתם מול עצמכם.
אבל, באמאשלכם, שמישהו יעצור את כדור השלג הטרנדי הזה שמסתובב פה—
מישהי כתבה ושפטה את ההוא ← מישהו שפט מישהי שכתבה על ההוא← מישהו שפט את ההוא ששפט את ההיא ששפטה את ההוא....
תכתבו את עצמכם החוצה. אתם הרבה יותר יפים כשאתם מול עצמכם.