-
בלוגים
Equilibrium
אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.
פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)
אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 19 בספטמבר 2016 בשעה 20:18
נסיעות קצרות אולי לא ממש מספקות כדי ללגום לגימה גדולה של חופש ולהירגע ממירוץ התמידי, אבל הן בהחלט גורמות להעריך את כל מה שמחכה לך בבית מחדש.
אני הצלחתי להתנתק. לקום בבוקר, לצאת מהמלון וללכת... שמאלה. בלי תכנונים, בלי מטרה מסוימת לראות משהו, לחוות משהו— פשוט לזרום ולספוג. להיפתח ולא להיסגר. לתת לכל מה שלחץ עליי להתחלף בדברים חדשים, שמילאו נפש בשקט. נזכרתי שאני רגועה ונינוחה בפנים.
ועם הרוגע הזה חזרתי הביתה.
הכל נראה בדיוק אותו דבר כמו שהשארתי.. אבל פתאום הכל נראה קצת מהצד.
פתאום הכל מסתדר בפאזל בצורה מדוייקת. פתאום ברורים מקומות ופרופורציות בין החלקים בו, פתאום מובן מה חשוב, מה פחות ומה דורש טיפול.
אבל בסך הכל נשאר להגיד תודה לזאת שהשאירה לי אותם לפני שנסעה. היא עשתה עבודה לא רעה בכלל.