אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני שנה. חמישי, 19 ביולי 2018, בשעה 14:06

את זוכרת את המילים שלך?
כן מאסטר.
תחזרי.
חוזרת.
אצבע בשקט מראה לריצפה.
אני אט אט מתמקמת.

את תדעי לשמור על עצמך?
כן מאסטר...
תשכבי.
נשכבת.
הראש מתחיל לחפש כבר דרך מילוט.
הנשיות בין רגליי רטובה ופועמת.

את זוכרת כמה נשאר לך ?
כן מאסטר!
כמה?
חמישים וחמש...
כל כולי כבר הפכתי לרצון אחד
שייקח אותי, שישתמש.

הידיים שלו רצות, מציירות אותי מחדש,
מפסלות,
מכוונות.
נשימה נעצרת.
גניחה של עונג ופחד מתוק
מדגדגת אותי מבפנים... משתחררת.

הידיים לשות, מלטפות, תופסות ,חופרות,
מתעקשות.
נושמת.
מרפה עוד פינה בגופי, בראשי, בנפשי
שנלחמת קצת, אך מאפשרת.

גל של עונג שוטף, מתעצם, מסתובב
בספירלה.
מרחפת.
הצלפה מצלצלת באוויר הסמיך...
- אחד, מאסטר... בשקט אומרת.

המשחק רק מתחיל והגוף כבר רוטט,
משתגע.
הצלפה נוספת.
- שתיים מאסטר.. הקול כבר רועד,
חיה רעבה שמוכנה לטרוף נוהמת ונדרכת.

עוד ליטוף, עוד לישה, עוד צביטה, עוד חפירה אחת
לא מתפשרת.
הרעב עולה.
מתחננת
להרגיש אותו עמוק בתוכי, לקבל עד הסוף
בגופי, כמו שהנפש כבר מקבלת..


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י