-
בלוגים
Equilibrium
אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.
פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)
אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 6 שנים. 25 ביולי 2018 בשעה 6:31
ביום אחד אוכל לקרוא לך בשם...
ביום כשלא יהיה פה מאסטר
לא תהיה פה של...
אני חושבת על היום הזה הרבה.
חושבת כמה הייתי רוצה להגיד לך בגובה עיניים,
שואלת מה באמת יכול להיות שונה?
כשלא אהיה על הברכיים...
קצת מפחדת מהיום הזה בינתיים.
ביום הזה כשאקרא לך בשם,
נראה לי יהיה קצת קשה
להפריד את עצמי מ"של"...
להבין שהחלום הזה כבר התגשם.
חושבת כמה חזק אני כנראה,
אאחז במבט שלך.
כמה אודה לך על חתיכת הקליפה שכבר הושלכה...
על המתנה שקיבלתי באמצע דרך...
מפגש איתך...
היום הזה, כשאקרא לך בשם...
אין לי שום רצון עדיין
שהוא יתגשם.
אני רק לפעמים משתעשעת בו טיפה...
מסוקרנת מאד לגלות איך אז ידברו בינינו העיניים,
נראה לי, ארצה לגמרי לחקור אותך
מחדש
עם הידיים
עם השפתיים...
אבל בינתיים...
תרשה לי עוד קצת להיות של...