הרגע הזה שאני מרגישה הכי נמוך בעולם, שכל הביטחון העצמי נושר ממני, שלא נשאר בי כלום, שלמרות שאני אוהבת את עצמי - עכשיו זה לא קורה... שאני יודעת שזה זמני ותכף יעבור לי, אבל זה מרגיש כמו נצח...
ודווקא עכשיו, ברגע הזה שלא נשאר לי מקום לעצמי... אנשים קרובים, לא סתם קרובים - החברים הכי טובים, אלו שתמיד לידי, אלו שעברו איתי חיים שלמים, אלו שיודעים עלי הכל ולא הולכים, שמכירים אותי יותר טוב ממני, שיודעים מה מצחיק אותי, מה משמח, מה רגיש אצלי ומה מעציב. שמזהים לפי מילה/מבט/תנועה/נשימה מה אני חושבת, שהיו איתי פה בימים האחרונים...
דווקא הם, מוצאים את האומץ להתחיל עכשיו, כי כשאני במקום כל כך נמוך, הם כנראה חשבו שעכשיו בטוח אגיד להם "כן", הם בטח חשבו שהתחרות יותר קלה עכשיו. כאילו עכשיו כשאני קצת פחות - אז אתפשר. זה לא יקרה, אני חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה - זה לא נכון, אבל אני בוודאות יודעת מה אני לא רוצה. אני גם יודעת שעוד מעט הכל יחזור לקדמותו, גם הם, שוב לא יהיה להם אומץ להגיד לידי את מה שהם באמת מרגישים... וזה לא כי אני מפחידה, אני לא מאמינה שמישהו בעולם הזה מפחד ממני, זה רק בגלל שבליבם הם יודעים שצפויה להם דחייה.
זה מעציב אותי, מעליב לגלות דברים נסתרים שהוחבאו שנים ולא ידעתי, לחשוב שכל הזמן הזה הם הסתכלו עלי אחרת, לחשוב על הפעמים שהיינו ישנים כולם אצל כולם וסמכתי עליהם באמת, תמיד אמרתי שיש לי חברים שאפשר לסמוך עליהם, שגם אם אהיה ערומה במיטה, הם ידאגו שאהיה מכוסה כל כולי וילכו לישון בספה... פוגע לגלות שהם רואים את המצב ומנצלים אותו לטובתם... כאילו כל מה שהם הכירו בי נעלם, כאילו שהם לא ידעו מה תהיה התגובה, כאילו שהם לא ידעו שאין מכאן לאן להמשיך...
ויש גם את אלו שלא מכירים אותי, זה דווקא מחמיא לי, משמח אותי, אוהבת מאוד חיזורים... ויותר כיף כאשר זה מגיע מאנשים שאני באמת יכולה להעריך אותם, שהם מהעולם שלי, שיש להם שאיפות: רופא מתמחה, סטודנט לתואר שני במשפטים שעובד במשרד הממשלה, סטודנט למדעי המחשב שכרגע מפתח אפליקציות בחברה קטנה... הספק יפה ליומיים, מזכיר לי שאם זרים יכולים להתעניין בי עכשיו - אז בטח שגם אני בעצמי...
ויש עוד אחד, קצת מלפני... ודווקא ה'עוד אחד' הזה מעניין קצת יותר. אבל... [תמיד יש אבל, כל כך צפוי...] אבל הוא לא מכיר אותי, הוא לא מבין אותי, הוא ההפך ממני, הוא מעולם אחר, הוא חושב שכולם פעולים מאינטרסים (עדיין לא מבינה מה האינטרס שלו לדבר איתי דווקא עכשיו), אבל רוב הזמן הוא מעליב בלי לשים לב אפילו, אבל הוא לא יוצא לי מהראש, אבל הוא גם לא כאן וגם לא יהיה בקרוב...
חיים שכאלה..
