היום פגשתי בהמה. אישה מלאת חיים שיכולה להכיל הכול והכול כאילו מלווה אותה לאיטו.
במשך רוב השיחה עמד לי הזין.
שתינו כוסות יין. עישנו ג׳ויינט, הבטנו אחד בעיני השניה, התחרמנו אינטלקטואלית, העברנו
לשון אחת על אחרת, היא חשפה בחופשיות רבה את גופה הלא מושלם אבל הכה מושך בשל
חופשיות תנועתה בו, לרגעים דיברה ואני מצדי חלמתי בהקיץ איך אני מעביר לה את הזין
על הבטן התחתונה המדובללת. היא אישה מופרעת, כמותי. אמרתי לה שאני מאוהב בה שעה אחרי
שהכרנו. אני שמעולם לקחתי החלטות כאלו מהירות בנושאי רגשותי, יורה לבת זונה הזו
שמולי, שלבטח תקרא מילים אלו ותצחק, ״אני מאוהב בך״. היא חייכה חיוך עמוק שמורה על מבוכה
אבל רגע לפני שהבעתה העלתה מבוכה, אני תפסתי מבט. את המבט הזה אני חיפשתי. אם יש
משהו שאני טוב הוא להבחין בניואנסים בין אם בחלל מקום, או בפני אדם. ואת הניואנס שלה אהבתי.
היה שם מבט שהודה על פתיחותי באופן שאומר: אני גם ארצח בשבילך.
זה הפריים. שניה. מיד אחר כך זה אבד בהלכי הנורמה, אבל אני ראיתי את המבט הזה.
נכון לרגע זה אני מרגיש שנפגשתי בצומת אנרגתית של ייצר תאוותנות ורגש. הצומת הזו יכולה
להיות עבור שנינו גם עשורים קדימה. כן, זה בדיוק מה שפגשתי. לא פגשתי בבהמה. פגשתי
בצומת אנרגטית של ייצר, תאוותנות ורגש.
פאק. אתמול בלילה ביקשתי מהחיים שישלחו לי מישהי שתתאהב בי כל כולה, שאתאהב בה כל
כולי. שהיא תהיה סוטה כמותי. חמה. טובה. פרוצה. יצירתית. חופשיה. והנה, היא הגיעה.
מילים יוצרות מציאות.
