אני נהג אוטובוס, וזאת אחלה עבודה. יוצא לי לפנטז הרבה על נוסעות שמשתקפות במראה. ואכן, פעם אחת עלתה לאוטובוס אישה מרשימה. בלונדינית, גבוהה ומטופחת. משהו מפס הייצור של שבדיה.
"הופה..." אמרתי לה, "נראה לי שצריך להודיע שיש פצצה באוטובוס." היא חייכה, אהבה את חוש ההומור ומסרה לי שטר. שאלתי אותה אם היא רוצה עודף בכסף קטן.
"גדול," היא אמרה, "מעדיפה גדול." שנינו פרצנו בצחוק. הקליק נדלק. במקום לשבת היא העדיפה לעמוד לידי במשך הנסיעה. הריח שלה הטריף אותי. כשראיתי שהיא עומדת לרדת, הרגשתי שאני חייב לעשות משהו.
"אה...תסלחי לי, את חייבת לרדת?" הטלתי חכה.
"מוכנה לרדת." היא קרצה לי. הסכמתה המידית הדליקה אצלי נורה אדומה, אבל ברגע שהיא התקרבה אליי והתחככה בכתפי, המנורה נשרפה. המוח הפסיק לחשוב.
"תוכלי לחכות לי בספסל האחורי?"
"בטח, נחמד מאחורה." היא אמרה.
לחצתי על דוושת הגז. אחרי שכל הנוסעים ירדו, סגרתי את כל הווילונות. אווירה רומנטית השתררה. הכול זרם בקלות מחשידה, ולכן העזתי לשאול - "את לא במערכת יחסים, נכון?"
"דווקא כן. אבל תהיה רגוע. בעלי לא יגיע."
למראה מבטי השואל היא המשיכה, "הוא בכלא." המילים שלה הפכו את הכסף הגדול לקטן. נרתעתי וביקשתי הפסקה. "מה נבהלת? הוא יושב על רצח, מאסר עולם. תירגע."
לא נרגעתי.
"א... אסיר?"
"כן, וגם אני אסירה, אסירת תודה. לך."
מאז האירוע גם אני הפכתי אסיר, שכבול בכבלי הנהירה אחרי מהדורות החדשות. שמעתי שאסיר ברח מהכלא...