|
|
|
"פגישה בין שני אנשים כמוה כשני חומרים כימיים הבאים במגע זה עם זה; אם ישנה תגובה, שניהם עוברים תהליך של השתנות." יונג
אני מודה לך יקר שלי,
על שהחזקת אותי בכפות ידייך עד שלמדתי לעוף
שהגנת עליי בגופך
מקור, חום, כעס, הדחקה וסבל
שאהבת את כולי
שנשארת איתי שהכל נשבר
כשאספת את חלקיי המפוזרים מהריצפה
שתמיד הבטחת שלא תלך
אני מודה לך על כל אותם רגעי אושר, ילדות, הנאה וחוסר בדידות.
תודה לך שאתה נותן לי להישאר קרובה
תודה
קמתי רעבה אליך
לשפתייך, במיוחד לתחתונה
קמתי רעבה אליך
ללשונך המתפתלת
קמתי רעבה אליך
לגוף המטריף שלך נצמד לשלי
קמתי רעבה אליך
לטעם שלך
לקול הלחישות שלך
לאנחות שלך
קמתי רעבה אליך
לגוף שלך עליי, בתוכי
קמתי רעבה
אליך
אהובי
רק אליך
והנה
הגיע הסוף
היום הגשתי את העבודה האחרונה של התואר השני..
כמה התרגשות.
בעיקר מבט אחורה על פיפטי של לפני שנתיים.. וואו כמה השתנת.. ולא לדבר על פיפטי של התואר הראשון. עולם אחר ממש. פיפטי אחרת ממש.
זה נראה להרבה אנשים נורא פשוט לסיים תארים..קצת קורעים את התחת לפני מבחן וממשיכים..העיקר לסיים.
לא כך אצלי,
תמיד היה לי קשה לסיים דברים, דחיינות.. פחד מלהצליח .. או חוסר אמונה בעצמי.
והתואר הזה...וואו... תואר שדורש להתמודד עם הקשיים, להביט לפחד בפנים, לראות את בחרא ובעיקר את הטוב בתוכי . ללמוד להתבונן בעולם בעיניים אחרות.
ידעתי שאחטוף
מגיע לי לחטוף
אני תמיד בודקת כמה רחוק אני יכולה לחצות את הקווים שהוא מניח עבורי
לא ציפיתי לזה
(כאילו, ציפיתי, אבל זה לא שינה את ההפתעה שלי כשזה הגיע)
סטירה מצלצלת לפנים מעיפה אותי מהפרסונה הנוכחית,
מייד אחריה אני חוטפת מכה בראש, ראשי אחורה
ידו אוטמת את אפי ועם הפה הוא מכסה את פי..
אני לא נושמת אבל לא יכולה להתנגד,
הלשון שלו חוקרת את פי, מוכיחה בעלות שוב
אני רועדת מפחד
(לא, לא פחד, אימה!)
הוא יורק לפי ואני בולעת ושמחה על האפשרות לנשום שוב
אני מבצעת את הוראותיו במדוייק
מפחדת לדבר
הגוף שלי בסטרס
מחכה למכה שתגיע
לא יודעת מהיכן וכיצד
(הליטוף לא מרגיע.. בזה אני מכירה אותו..זה יגיע, את לא תצפי אבל זה יכאב.)
המתכת מצליפה בי שוב ושוב
שריטות מדממות
אני כואבת ואסור לי להוציא אפילו לא יללה אחת
הוא בתוכי, למרות האימה, ההתרגשות מרגיעה את הגוף, משחררת, נפתחת
ממלא את פי במתנות
לוחש לי
כלבה שלי
רק שלו
הוא אמר לי
"את כמו גבר חמוד
הזין הקטן שלך עומד
ואת הולכת לפרוק"
אני צוחקת
"תהיי הרוזנת שאת! תזייני אל תזדייני"
חושבת על זה..
הפסיכולוג שלי הצליח לגמגם לי...
"אני מבין למה את זקוקה לבדסמ"
"כן?" אמרתי מופתעת
אחרי שנה של טיפול שאנחנו חופרים בזה
"את מוכלת, עם גבר שאוהב אותך, בסביבה בטוחה, שפויה ומגינה..."
"ו...?" אני אומרת עם חיוך ממזרי
"ואת מאוד מודעת לסיבות ולרצונות שלך, מציבה גבולות, שומרת על עצמך.."
אני צוחקת
"אתה מאשר לי לעשות בדסמ..."
הוא צוחק
"את לא זקוקה לאישור שלי, אבל אני מבין עכשיו"
אני מחייכת
"תודה על האישור"
הוא צוחק.
מביטה בערגה אחורה
על מה שעבר
נזכרת ברגעים
כמו תמונות הם מבזיקים מול עיניי
נעליך השונות מתהלכות סביבי
ברגעים שהופכים לסרט נע
בתחילה חסר קול
ואז מצטרפות המילים
צצות באוויר
באורות ניאון
חדרות לתוכי בחוזקה
ריחות של זיעה והנאה
טעם של גופך
צריבה של החגורה
היי של כאב
כאב של געגוע
ואני שלך
טועה בדרכי לעיתים
אבודה במרחב הוירטואלי סביבי
מחפשת שוב את דרכי אליך
הבזק של עיניים תכולות
ומצאתי את דרכי חזרה
"מה את חושבת שאת עושה" אתה יורה לעברי
אני מורידה את רגליי מהכיסא ומתיישרת
"בואי" אתה מצווה
ואני על ברכיי
מתחככת ברגלייך
מגרגרת
"את נהנת?" אתה שואל ומייד סוטר לי
אני מחייכת
"אני אוהבת אותך גם מנטור"
מחזירה את פניי אליך, מחכה.
אתה מוריד את מכנסייך ומצמיד את פני אל בין רגליך
אני מלקקת בתאווה
מסתכלת מעלה אל עיניך ורואה את חיוך הגדול
"תבחרי, חור 1 או 2..."
"מה שתרצה מנטור" אני עונה בפה מלא , "תשובה טובה" , אתה מחזיר ודוחף את פני אל הכורסא.
נכנסת למשרדך
אתה מחייך ומנשק אותי ברכות
מלטף את פניי
נועל את הדלת
"אני יודע מה את רוצה"
אתה תמיד יודע אהובי
מפשיל את מכנסייך ומתיישב בכיסא
"בואי"
אתה מצווה, ואני על ברכיי
מלקקת ועוטפת את זיקפתך
קולות של הנאה
ואתה מלטף את ראשי
"על הריצפה או על השולחן?" אתה שואל
ואני מתמקמת על הריצפה, ראש מטה וישבן מורם
כמו שלימדת אותי
ההשתקפות שלנו בארון הספרים מרגשת אותי
אני מייללת כשאתה חודר לתוכי בבת אחת
ואתה, מלטף ומרגיע, וחודר חזק יותר
אנחנו חוזרים לענייני עבודה
מסיירים, מדסקסים, שוב מציג אותי בפני אנשים
אתה נורא רציני, יושב מולי ככה
מחוייט כולך, מסביר ומפרט
ואני מחייכת חיוך שובב
"שוב?" אתה שואל ומניד ראשך מצד לצד, "תמיד רעבה", אתה מחייך
"אני רעבה אליך מנטור, זו לא אשמתי שאתה כל כך מטריף" אני מחייכת
אתה מוביל אותי לקצה השולחן הארוך
מרים את שמלתי
וחודר אותי שוב
שדיי החשופים נצמדים לשולחן הקר
בעוד רעש החגורה שלך על הריצפה נשמע למרחוק.
