כל פעם אתה מבטיח לעצמך מחדש
וכל פעם זה קורה שוב
מזמן אמרתי לך לא לתת לאף אחד להיכנס
אמרתי לך שהיא תפגע בך
שיכאב לך
שאי אפשר לסמוך עליה
שאי אפשר לסמוך על אף אחד בתאכלס
אבל שוב אתה שוכח
אומרים שהשיכחה היא מתנה וקללה בחבילה אחת
אי אפשר לחיות תמיד בכאב אבל למה לחזור על אותה הטעות כל כך הרבה פעמים
חייב להודות שנמאס לי קצת
נמאס לי ממנה אבל גם נמאס לי להיות בלעדיה
נמאס לי מהשטויות שלה אבל אני גם מתגעגע אליהם
נמאס לי מהחפירות שלה אבל שקט מדי בלי הקול שלה
נמאס לי שצפוץ במיטה הקטנה שלנו אבל אני מרגיש לבד כשאין לי את מי לחבק
נמאס לי מהסקס שלנו כבר אחרי כל כך הרבה אבל אני מתגעגע לגוף שלה
נמאס לי שהיא מכאיבה לי כל פעם אבל אולי זה עדיף במקום לא להרגיש כלום?
ובסוף מגיעות השאלות ששוב מטרידות,
מי אשם?
מי פגע במי?
מה היה יכול לשנות את המצב?
יצאתי לא בסדר?
פגעתי בה?
הייתי טוב אליה?
זה היה בזבוז זמן?
אז אני לוקח עוד שאכטה בשביל לעשות קצת שקט בראש ולסדר את המחשבות
להרגיע את הגעגוע, הכאב, השאלות
כן פעם אחת בא לי לברוח במקום להתמודד...
