לפני 8 שנים. 10 ביולי 2016 בשעה 12:49
הרבה מילים נכתבו בבלוג הזה על הדרך שעברתי כסאני.
להשאיר אותם פה היה כואב מדי אז הם נמחקו אבל מעצמי לא אוכל למחוק דבר.
את הדרך עשיתי. היו לי רגעים מדהימים בהם עפתי גבוה מעל כולם. מנגד היו גם רגעים בהם גרתי במצולות ואין איש שיבין את הבדידות ששוכנת שם מלבד ילדה טוטאלית שמאבדת את המלך שלה.
את הפוסט הזה אני כותבת בכח ובאומץ לב לאחר ימים של כאב שאינו דועך.
סאני לא תמות לעולם אבל היא גם לא תהיה של אף אחד אחר.
אין לי את היכולת לחוות את זה שוב.
נגמר
