מלך יקר, וכן אני יודעת ובעיקר מתמודדת עם העובדה שכבר אינך המלך שלי.
השנה הזו אמנם מסכמת שנה שניה אך ללא ספק עיקרית במסע שהתחלתי בו בזכותך לפני מעט יותר משנתיים.
השנה הזו טילטלה את אמות הספים של חיי. גדושה מאורעות, תהפוכות ומצולות אך אי אפשר שלא לזכור את הגבהים והפסגות.
ככל שעליתי בשלבים של הסולם גבוה יותר ויותר ככה ההתרסקות שלי התחזקה והתעצמה.
אני מקווה שבזכות כל נסיונות התעופה הללו שיכללתי את יכולות התעופה שלי. ללא ספק הן משוכללות מאלה של הסובבים אותי ועל כך אני רוצה להודות לך -רק לך.
אתה מכיר אותי ויודע שאני תמיד אעדיף לקבל משהו ממך על פני כלום. ככה אמרת לי בימים הראשונים למסע הזה- ״ילדה, את מעדיפה לא לקבל יחס?״ ואני נאלצת להסכים שהכל עדיף על פני חוסר יחס. ואין דבר בעולם הזה שלא הייתי עושה כדי לקבל אותו. אבל אני מודה שלפעמים זה היה מאוד קשה ובמיוחד שחשבתי שישנה ילדה אחרת, כמוני, שזוכה ליותר כי היא טובה יותר ומשמחת אותך יותר. ואז חייתי בין תחושות סותרות של אהבה וכעס והמון קנאה.
אני חושבת שאולי רק עכשיו אני מוצאת את המילים שלי. הרי הייתי מסוממת עליך לחלוטין, בכל דקה בגירוי שיא שאיפשר לי לגמור רק מלשמוע את לחישת שמי- סאני- כלבה שלי- זונת על שלי. ובדמיוני הייתי כלבה אנושית, ערומה עם קולר לצווארי וחוט ארוך שאתה מחזיק בו באורכים שונים.... לפעמים קצר, לפעמים ארוך אך תמיד מחזיק וגופי מתפקד לפי דרישה.
ויכולתי יותר מלך שלי. אם היה לי בטחון שאני חשובה לך ואהובה יכולתי יותר- הרבה יותר!
הרי חלמתי בלי סוף על חוויות משותפות עם ילדות אחרות. ורציתי להמשיך לשחק ולנבור בקנאה הזו הנוראית שלי ולשפד אותה. הייתי נהנית שהיית מספר לי על ילדות אחרות (מלבדה! שכן היא לא רק ילדה שלך היא גם חברה שלך מה שנותן לה מעמד אחר לחלוטין), רציתי לחוות איתך ילדה חדשה ולראות אותה מכשיר אותה לצרכיך. אהבתי לדמיין את אותה ילדה פעורת עיניים ופה שמתאהבת בך ועושה הכל כדי לקבל יותר ויותר ממך. ואני כאובה ובודדה מעודדת את עצמי במחשבותי שלעולם מישהי לא תאהב אותך כמוני.
והרי כל יחס עדיף משום יחס, אז כמו שליקקתי את כפות רגליך בזמן שהתנשקת עם חברה שלי, בזמן שראיתי איך שהיא נמסה בין זרועותיך, מלקקת את איבריך וחושבת לעצמי- מי בכלל צריך אותי שם ברגעים הללו.... ואני יודעת שמבחינתך יכולתי לוותר על זה אם אני לא רציתי ורק להסתכל... אך מעולם לא חשבתי לוותר, ואפילו לא הזלתי דמעה... רק המשכתי להיאבק בשדים, לנער את עצמי ממחשבות ותחושות. אז ליקקתי את כפות רגליך והנחתי את ראשי בין רגליך. והייתי עושה זאת שוב ושוב, וגם עם מישהי פחות נאמנה מחברה טובה הייתי ממשיכה להלחם בשדים בזמן שהיית מחנך ומעצב ומכשיר אותה לשירותך.
והרגעים האלו יכלו להיגמר כך כך טוב אם בסופם היית מושך אותי מהמצולות ומחבק אותי לליבך ואומר לי שאתה גאה בי. אבל לעיתים השארת אותי שם למטה ועד היום איני מבינה למה.
בסינית המילה משבר היא אתגר והשתדלתי לאתגר את עצמי עוד ועוד.
כל הזמן אומרת לעצמי- הכאב הוא זמני, הגאווה היא נצחית.
נוברת עוד ועוד בעזרתך בפצעים ובצלקות ומתבוננת, בעיקר מתבוננת באמצעותך עלי ובאמצעותו עליך.
הרי למדתי להכיר אותך לאט ובעיקר בהתבוננות ואינטואיציות חזקות. התפקסתי עליך ועל היופי שתרמת לי- יופי משוכלל, נשגב, הפכת את חיי וצורת מחשבתי ברעיונות נעלים ומתקדמים, תמצית של עידון נאצל. אך יש לומר שבבוא העת כשהתנאים הבשילו חשפת את הצד השני והרוות את חיי ב״דם״, נהרות של בכי, וצער. גיליתי, לצערי הרב, שגם לך מלך יקר יש מגבלות. כשהייתי צריכה אותך לא היית שם. אמרת לי ששליטה חזקה מחברות אך אני חושבת שלפחות אני אך אולי שנינו גילינו שהיא לא.
אני מאחלת לשנינו שנה של חלומות והגשמתם, של צחוקים היסטריים, של חברויות אמת, ובעיקר של אהבה אהבה ועוד ועוד אהבה.
אם הייתי צריכה לבחור בין השנה הזו למשהו אחר לחלוטין הייתי עושה אותה שוב. ללא ספק.
ועכשיו? עכשיו אני אוספת שברים, ומדביקה אותם חלק חלק מחדש כדי ליצור את עצמי חזרה. אולי יש כאלה שיתפקסו על הסדקים אך כשאסיים אני יודעת שאהיה יפה וחזקה יותר בזכות העובדה שבניתי את עצמי מחדש בעצמי, בבחירותיי ולטעמי האישי.
ולך אני מאחלת שתהיה מאושר ושלם. שתמשיך לדמיין, לחלום ולשתול חלומות. ובעיקר שתזכה לראותם מתגשמים.
-------------////------------ (צונזר)
שנה חדשה מתחילה, מי ויתן ותהיה זו- שנה טובה לך ולכל היקרים לך.
אוהבת בלי סוף ולרוב עד כאב,
S
