לפעמים גם האמת נשארת בחוץ...
(לשם כתיבת הפוסט אניח ששמי בעולם האמיתי הוא- שרון)
מאז הפרידה מהמלך אני מנסה לחזור לאני האמיתי שלי.
כל חיי הייתי שרון, ושרון ילדה מיוחדת במיוחד שלעולם לא נזקקה לאלתר אגו.
הייתי גאה בעצמי ובמגוון הפזות שקיימות בי. ואז פגשתי את המלך.
סאני היא פרי יצירתו. אבל מה זה אומר?
אני זוכרת שהיינו מדברים והוא היה שותל בתוכי את החלומות במיומנותו הרבה. הוא ידע שכל אשר עליו לעשות הוא לשתול אותם במוחי ואני כבר אדאג להגיע לשם (הוא דאג למטרה ואת הדרך עשיתי אני). שכן ככה החיים עובדים... תורת הסוד, ג'ונתן ליווינגסטון השחף, כולם מדברים על אותו הדבר... אם אתה רוצה משהו, כל מה שאת צריכה לעשות זה לדמיין אותו...
והמלך ידע זאת ושתל במוחי את החלומות והדמיונות.
הוא בעיקר דאג שבמשך שנתיים שלמות כל הפוקוס של החלומות שלי יהיה דבר אחד- לשרת אותו, להתקדם, להיות מחונכת.
שאפתי ללא הרף להיות הנשלטת הכי טובה שהייתה לו אי פעם.
שרון הפסיקה לחלום.
שכחה את שאיפותיה ואם היא עשתה איזושהי פעולה הנא נעשתה רק על מנת לתת לסאני יותר ויותר מקום.
אני נוטה להאמין שאם משהו לא נשאר לידך, וגם אם זה באשמתך הוא מעולם לא היה שלך גם ככה. ולכן איני כועסת על הדברים שוויתרתי עליהם או שהפסדתי. אפילו לא על כך שהתגרשתי. הרי אם זה היה שווה מספיק לא הייתי מוותרת על זה בשביל סאני.
מצד שני עכשיו אני צריכה לבנות את החיים מחדש, צעד אחר צעד, לבנה, לבנה.
חלק ממני רוצה לנעול את סאני מחוץ להכל, אבל קול קטן אומר לי שעל מנת לבנות מחדש את החיים שאני באמת רוצה עלי להשאיר אותה בחיי.
סאני ילדה חזקה ומיוחדת. היא לא יכולה לשרוד לבד והאמת היא שהיא פרי יצירתו של המלך. אך תכונותיה הבסיסיות שייכות לשרון- לפזות שלה.
קשה לנתק את סאני מהמלך. הרצון להשאיר אותה בחיי עולה לי בגעגועים למלך, לכמיהה לעוד מנה של הסם הזה... אגרוף שממלא את חוריי, בעיטה חזקה בדגדגן, זחילה ערומה בעקבים גבוהים, צובטנים על הפטמות והדגדגן, ועוד ועוד.
אבל אני מרגישה שאם אנעל אותה בחוץ אחיה חיים מעונים.
איזון... מחפשת איזון...
שבת שלום