אנו נוטים להתרכז במי פגע בנו והרבה פחות במי אנחנו פגענו... לצערנו האנושיות שלנו היא לא פעם- לא כלכך ״אנושית״.
הטבע האנושי/ החייתי מתבטא בין היתר בהישרדות. בעולם המודרני, על מנת לשרוד לא צריך להיות רק צייד טוב וכדומה יש להפגין קור רוח ועוצמה. ״קור רוח״ זה טריקי שכן לא מדובר בחוסר אכפתיות אבל לרוב אני נוטים להתבלבל...
החיים מחספסים אותנו ועל מנת לשרוד אותם בקלות אנחנו נהיים קהים יותר... חסרי אמפתיה לסובבים אותנו...
משום מה זה קורה בעיקר לאחר שאנו עצמנו פוגעים באחר. כלומר אם היינו רואים את הפגיעה מהצד יכול להיות שהיינו חשים מידת מה של אמפתיה... אבל כשאנחנו בתפקיד ״הפוגע״ הרבה יותר קשה לנו להרגיש את כאבו של האחר.
גיליתי השנה כפוגעת וכנפגעת שהכאב שנוצר בעקבות חוסר אמפתיה לאחר הפגיעה הוא לא פעם יותר כואב מהפגיעה עצמה.
אז לך יקירי- סליחה שפגעתי ושלא הצלחתי להתחבר רגשית לכאב שלך... שזילזלתי בו והשארתי אותך לבד במערכה עם תחושה שרימיתי אותך שנים. לא הייתה לי כוונה כזו ואני מצטערת שהיית עצוב ומקווה שהחיים יאירי לך פנים ושמעתה תהיה שמח.
