אני רוצה לדבר על פחד מאינטימיות, בריחה מחיים זוגיים והתמוטטות עצבים משיגרה.
גבר חדש נכנס לחיי בפתאומיות ללא שום התרעה ושינה את כללי המשחק. איזה משחק? זה שאני רגילה לשחק עם עצמי.
בשנה האחרונה התרגלתי ללבד שלי, לחברות, ליציאות, ללילות לבנים מלווים ביין ותוך כדי דיבורים על חיפושים התרכזתי בעיקר בלהבריא. להבריא מהגירושים ובלחזור להיות אני אחרי שהייתי שנתיים רק סאני.
יצאתי עם גברים פה ושם אך הם לא היו גברים שחיפשו מערכת יחסים או שהבחינו בכך שאני איני מוכנה ולכן לא היו קונפליקטים.
לפתע, פגשתי אותו. גבר מהמם לכל הדעות. חזק אבל שיודע לתת אהבה, חתיך ברמות לא סבירות. רוחני אך איש עסקים.
והדובדבן שבקצפת- שולט במיטה.
הבעיה היא אני! בכל פעם שהוא אומר לי כמה הוא התגעגע אלייאני קופאת באי נוחות. בהל פעם שהוא מראה לי אהבה אמיתית אני שומעת נזקקות ונכבית. בכל פעם שהוא מגיב בצורה מעט ילדותית אני הופכת לקרה. ואם צריך להיות באינטימיות שאינה קשורה לסקס ואני לכ על 2-3 כוסות יין אני נכנסת לבעתה כזו שאני מחפשת נןשא שיחה שברור שיהפוך לויכוח שיסיים כל סיכוי לאינטימיות.
קשה לי מאוד. מה קשה?
קשה לי החום שהוא מראה כי זה מלחיץ אותי. קשה לי כי אני מפרשת כל מבע של אהבה כלפי כחולשה. קשה לי כי אני יודעת שכל אלה מראים שאיני אוהבת את עצמי ורוב הסיכויים הם שבקרוב יימאס לו ואו שהוא יקום וילך או שאני אשאר עם גבר שרק מעוניין לזיין אותי כי לא נשארה בו אהבה.
אוף
עצוב
