ממה שנגלה אף באתר הנל שהוא ללא ספק מהאתרים היותר מתירנים מבחינת פרסום תמונות עירום. יותר קל לאנשים לחשוף מחשבות וסיפורים אינטימיים מאשר לחשוף את חלק גופם המוצנעים ואני שואלת את עצמי וגם אתכם, למה?
הרי אפילו אני, שללא ספק אקסהבציוניסטית, לא מרגישה בנח לצלם ולהעלות תמונה של הכוס המושלם שלי.
לעומת זאת בתסביכי הנפש שלי אני משתפת אתכם מבלי להרגיש בושה או מבוכה כלשהי.
למה אנחנו כלכך קשורים לגוף שלנו? חלקנו אף קוראים לו המקדש שלי?
למה הגוף מקודש לנו יותר מהנפש?
אם הילד שלכם חוזר מהגן בוכה כי מישהו הרביץ לו או בוכה כי מישהו העליב אותו מה יותר גרוע?
אני מכירה לא מעט אימהות שבמקרה הראשון ירימו טלפון להורה השני אך מהמקרה השני יתעלמו ויאמרו משהו בסגנון- זה יחספס אותו.
כאימא אני יודעת שאני לא יכולה להגן על הילד שלי ממה שקורה בחוץ... אני מלמדת אותו מתי להתגוננן, מתי לברוח ובעיקר לחשוב קדימה!
מה שכן אני מקפידה זה להעצים אותו בבית- גוף ונפש כאחד.
וחזרה לעניין ההתערטלות. למה אישה שמצטלמת בעירום ומראה תמונותיה לכל מאן דבעי נחשדת בהיותה זונת תשומי ומנגד אחת כזו ששופכת פה את נפשה ומקיאה אותו מבפנים ומבחוץ לא זוכה לתואר הנחשף?
אולי אפילו זוכה לכינוי- עמוקה!
שקלתי להוסיף לפוסט הזה תמונה של כוס... כי אף שחברה שלי טוענת שאינכם ראויים לראות אותו, לטענתי אתם ראויים לו בדיוק באותה המידה שאתם ראויים להגיגיי.
ואולי אף יותר!
