הדירה חשוכה כשאני חוזר מהעבודה. אני עומד לרגע בפתח, סוגר את הדלת ומדליק את האור. הדירה ריקה. אני עושה עוד כמה צעדים, ושומע רחש קל מכיוון החדר האחורי. חיוך דק עולה על שפתי. אני נכנס למטבח, זורק את השקית מהידיים, פותח את המקרר, ומוזג לעצמי כוס מים קרים. אני שותה לאט, חושב על מה שהולך לקרות, ומרגיש איך הגוף שלי מתחיל לנתב את הדם בהתאם. אני הולך לאט לכיוון החדר האחורי, הצעדים מהדהדים במסדרון הצר, ופותח את הדלת. היא עומדת שם, ליד המיטה. הפנים אל הקיר, הידיים מורמות ואזוקות אל הטבעת שתפוסה לקיר בדיוק בגובה המתאים. אני נעצר לרגע ומסתכל. מעניין כמה זמן היא כבר עומדת ככה. השיער שלה פזור מאחור, הרגליים שלה צמודות ומתוחות, הישבן שלה מושלם בעיני - לא קטן מידי ולא גדול מידי. אני מתקרב אליה, עומד במרחק של חצי צעד. אני מרגיש את החום נפלט ממנה, ושומע את הנשימות שלה. הן מהירות וקצרות. היא מחכה. לא זזה. שקטה. מתרגשת. אני לוחש לה באוזן כמה היא יפה, נוגע-לא-נוגע, ומתרחק ממנה, הולך לארון הבגדים, מוציא משם כמה דברים וזורק על המיטה. ניגש אל חדר האמבטיה הצמוד. שוטף את הפנים, ומחכה דקה או שתיים. אני פונה בחזרה אל החדר. היא נמצאת בדיוק באותו המקום ובאותה התנוחה, לא זזה סנטימטר. החיוך שלי מתרחב, ובדרך בחזרה אליה אני לוקח את הקיין, ונעמד מאחוריה שוב. שרירי הירכיים והאגן שלה קופצים לפעמים, וזה כל כך חמוד. ליטוף קטן עם הקיין לאורך רגל ימין והיא נותנת קפיצה קטנה מופתעת. לליטוף של הרגל השניה היא כבר מוכנה. אני עובר עם המקל גם על צידי הגוף - מבית השחי, ועד הבטן. הנשימות שלה מתגברות, ואני יכול ממש לראות איך העיניים שלה נעצמות, איך היא נועלת את השפתיים ומתרכזת. הצלפה קצת פחות מלטפת על הישבן הימני ואז על השמאלי, על הירך והגב. אנחות שקטות של הנאה וכאב נפלטות, והמוח שלי שולח עוד ועוד דם לאזורים הנכונים. אני בועט את הנעליים, תופס את השוט הקטן, ובין כפתור לכפתור מצייר לה על הגב. פסים דקים מאדימים, שמתחברים לצורה גדולה יותר, ואני תוהה לרגע אם יש גרסה של רורשאך עם קווים ולא כתמים. אני נשאר עם תחתונים, כשאני נצמד אליה, תופס לה בשיער ומושך את הראש אחורה. היד השניה תופסת בחזה הנהדר שלה, והפה שלה רעב.
אני מסובב אותה אלי, העיניים שלה פתוחות, גדולות, רוצות. אני מנשק אותה, חוקר אותה, יד אחת על הצוואר, מפעילה מעט לחץ, והשניה יורדת אל בין הרגליים שלה. היא לא לחה, היא רטובה. אני מפשק לה את הרגליים, רק קצת, ומכניס את האצבע. היא חמה, רכה, עוטפת, שואבת. אני מצרף עוד אצבע, מגלה, מחטט, צובט, והנשימות שלה כבר לא שקטות, והאנחות שלה כבר לא חרישיות. הידיים שלה מאוגרפות ומתוחות, המבט שלי נעול על שלה, הפה שלי אומר בדממה "שלי". הרגליים שלה רועדות, ואז רועדות יותר. ואז זהו. אני מוציא את עצמי ממנה, משחרר את היד מהצוואר, ולוקח צעד אחורה. הגוף שלה מנסה למשוך את המגע עוד קצת, וכשהוא לא מצליח הוא חוזר למקום, והיא לא מתלוננת. היא כבר יודעת שלא. ובחזרה לקיין. מצייר שוב מימין ומשמאל, והאמצע כבר אדום, אבל הוא יאדים יותר. והיא לא רוצה, אבל הגוף שלה קופץ עשירית השניה לפני שהמכחול מתמזג עם העור שלה. והיא מיישרת את עצמה, מבטיחה לעצמה שהפעם היא לא תזוז, אבל לא מצליחה. ואני מעביר יד מלטפת על הסימנים. יד קרירה, מרגיעה. ואני תופס לה את הרגל, ומרים, וחודר. מתי הורדתי את התחתונים? והיא שואבת אותי פנימה, והפנים שלנו צמודים, והיא נושמת את החדירה, וצועקת, וגומרת, ומתחננת, ורוצה, וגומרת. ואני מסובב אותה שוב, ונכנס מאחור. הידיים שלי משני צידי הצוואר שלה לוחצות, סוחטות. ואני לא מבין איך הקירות מחזיקים מעמד, ואיך השכנים לא מתקשרים למשטרה, ואיך היא עדיין מצליחה לעמוד על הרגליים. ואני משחרר אותה מהקיר, ורואה שהיא לא באמת מצליחה לעמוד על הרגליים, אז אני מוריד אותה לרצפה, והיא שם, עם הראש למטה והתחת למעלה, ואני נכנס אליה שוב ושוב, והיא צועקת או שהיא בוכה, ומתכווצת. וזה מתקרב. אני יכול להרגיש את זה מקילומטר. ואני מרים אותה מהראש וזורק אותה למיטה, והיא שוכבת שם על הגב, רועדת, עם הראש מעבר לשולי המזרון, והפה שלה נפתח באופן אוטומטי. ואני נכנס, עמוק, מנקה את עצמי ממנה בתוכה, ונשאר בפנים, רואה איך הפנים שלה מאדימות, אבל העיניים שלה לא מאבדות את הנחישות, ואני מנסה להכנס עוד, אבל לא נשאר יותר מה להכניס. ואני מתפוצץ. הידיים שלי תופסות את הראש שלה, והיא מנסה לעמוד בשטף. מנסה ומצליחה. וכשאני מסיים היא ממשיכה, וממשיכה, והמוח שלי פשוט מנותק, אני פשוט שמח. אין לי מילים לתאר את האושר הזה. ואני יוצא, ומנשק אותה, נותן לה להסדיר את הנשימה, ואומר "בואי לאכול, הבאתי סושי".