איזה קולר את רוצה, חמודה? אדום ודק כזה, עם ניטים או ריבועים מתכתיים ומקום לרצועה מקדימה? או שחור וכבד ועבה כזה מעור (אנחנו עדיין מדברים על הקולר, חמודה), שמקשה קצת על הנשימה, ונותן למשקל שלו להזכיר לך איפה את נמצאת? ואיזו רצועה את רוצה שאחבר לו? קלילה כזו מבד או שרשרת פלדה כבדה שתקשה עליך להרים את הראש? איזה קולר את רוצה, חמודה?
אולי משהו עדין יותר? מין משהו שסוגר לך על הגרון בעדינות, משאיר לך תחושה נעימה של יד עוטפת. אולי מבד מלטף, ואולי מעור רך? ואולי אחד מחנות לחיות מחמד? פונקציונלי, לא מתפשר, לא נעים, כזה שמתאים לצוואר של כלבה אמיתית, כזה שבנוי לעמוד בנסיונות בריחה ובמשיכות נגדיות? ואיך את רוצה שאני אסגור אותו בשבילך? עם אבזם? עם כפתורים? עם מנעול כבד?
אני מבין שזה מרגש אותך, האקט הסימבולי הזה כשאני סוגר מסביבך את הקולר. אני מבין שזה מזיז לך משהו בנשמה, ומזכיר לך משהו עמוק יותר, ובשביל זה אני אביא לך קולר אדום, שחור, עדין, או גס. מה שתרצי. אבל הקולר האמיתי הוא זה שאת מרגישה כשאת רואה את השם שלי מופיע על צג הנייד שלך, הקולר האמיתי הוא זה שאת מרגישה כשאת יכולה לחוש את המקום הזה בירך שלך בו נפגשנו לפני שבועיים, ושהחלים מאז לגמרי, הקולר האמיתי שלך הוא זה שגורם לך לשוב הביתה כל יום, גם כשהדברים לא לגמרי חלקים. הקולר האמיתי שלך, חמודה שלי, הוא אני. ואת - שלי.
אז אולי הייתי צריך לשאול בעצם איזה קולר את רוצה היום בלילה, חמודה?
