שקט עכשיו בחוץ. גם בפנים עכשיו די שקט. סדין נקי מתוח על המיטה, מגבות בסל הכביסה, הסלון שוב מסודר, ואני עושה קצת סדר בקופסת הצעצועים הקטנה שלנו – אוסף את החבלים לצרורות מסודרים, שוטף מה שצריך, מכניס בחזרה דברים לקופסאות שלהם, זורק מה שהתבלה או נקרע, עושה לעצמי רשימה מנטאלית קצרה של דברים שנחמד אם יתווספו לאוסף שלנו. והריח שלה עומד באוויר, משמח ומרגיע אותי באותו הזמן. ואני יכול לסדר ביחד איתה, או להגיד לה לעשות את זה בעצמה, אבל אני מעדיף לנצל כל רגע שהיא נמצאת פה בשביל דברים מעניינים הרבה יותר. חוץ מזה, זה הזמן הכי טוב לחשוב על כל הדברים שהובילו להיום, על כל הדברים שקרו היום, ועל כל הדברים שאני רוצה לעשות לה ואיתה בפעם הבאה, בפעמים הבאות.
אני מוצא חתיכה קטנה של חבל זרוקה על הרצפה, ומתחיל לשחק איתה בין האצבעות. מרגיש את המגע שלו, וחושב עליה. על כמה יפה היא כשהחבל עוטף אותה, על איך הגוף שלה מגיב אחרת כשהיא ככה, ואיך לפעמים איך מה שמגביל הוא גם מה שמשחרר. אני רואה אותה מול העיניים שלי, איך שהיתה ואיך שתהיה, וכף היד מתחילה לעקצץ לי, והמוח מתחיל לנתב דם לאזורים הנכונים, ואני מתגעגע אליה. ממש מתגעגע. אל הליטוף והחיוך והצחוק, אל העיניים היפות שלה שמאפשרות להסתכל אל תוכה, אל המגע והצעקות והחום שהוא היא.
והעייפות כבר מדביקה אותי, ואני נכנס למיטה עם הסדינים החדשים, אבל הריח שלה והקול שלה עוד בחדר, במזרון, בכריות ובקירות. והעיניים נעצמות, אבל השינה מתעכבת. ובראש שלי כבר נבנית תוכנית מפורטת על הפעם הבאה שנתראה. מהרגע הראשון ועד האחרון, עם דברים ישנים וחדשים, דברים שדיברנו עליהם וכאלה שעוד לא הספקנו. ובראש אני מביים אותה, רואה אותה בכל תנוחה ותנוחה, יכול כמעט לשמוע אותה, את הצליל שהגוף שלה עושה, את הקולות שיוצאים ממנה, את הפנים שלה ספוגות בזיעה וכאב והנאה. ממש הכל. ורגע לפני שאני נרדם, אני מבין משהו שגורם לי לחייך מבפנים – שכל התכנונים וכל התוכניות שאני עושה עכשיו לא ישנו כלום, כי בפעם הבאה שהיא תכנס אלי הביתה, הכל יעלם כלא היה, וכל מה שארצה לעשות זה לחבק אותה חזק-חזק ולנשק אותה. ומה שיגיע אחר כך יהיה מה שירגיש נכון באותו הרגע, בלי להיות כבול לפנטזיה, טובה ככל שתהיה. ואני מבין שככה זה היה מהרגע הראשון איתה, וזו אולי הסיבה שהכל מרגיש לי כל כך אמיתי ולא כמו תסריט שאני פשוט משחק בו תפקיד. והחיוך מבפנים מתפשט גם החוצה, והשינה שבאה מיד אחריו עמוקה ושקטה ועוטפת, כמעט כמוה.