לפני 8 שנים. 14 במרץ 2016 בשעה 22:31
אני מתגעגע אליה. נורא.
בלי משפטים מורכבים, בלי סיפורים מפותלים, בלי מטפורות או שירים או קטעים מיוטיוב. אני פשוט מתגעגע אליה.
אלה פשוט "החיים עצמם", והתזכורת שלמרות הרצון, הרעב, הציפיה, וזה שגם עם כל מה שהספקנו, אנחנו עדיין רק בשלבים הראשונים של הגילוי, ישנם שגרה ויומיום וכל הדברים האלה של אנשים מבוגרים, ולא תמיד אפשר לעשות כל מה שרוצים.
ואני יכול להתבאס. למעשה, אני די מתבאס מזה, אבל בנוסף, כתוצאה, אני לומד להעריך כל רגע שאני איתה, כל חוויה חדשה שאנחנו עוברים, כל צעד קדימה, ולפעמים גם צעד קטן אחורה. כל פעם כזו משאירה זכרון, משאירה טעם של עוד ועוד. והמציאות הזו מלמדת אותי סבלנות ואיפוק בדרך שונה מהרגיל.
אז אני מתגעגע אליה. נורא.
אבל כמו כל דבר שקשור בה, גם זה דבר טוב.
