תוציאי את הלשון, בבקשה. לא, לא ככה. לא לשון חדה כזו כאילו את ילדה בת 5 שעושה פרצוף למישהו שהיא רוצה להרגיז, תוציאי את הלשון כמה שיותר החוצה, כמה שיותר למטה לכיוון הסנטר, אבל אל תאמצי את השריר. תני ללשון להשאר רכה, נעימה, ורחבה כמה שיותר. תשארי ככה עכשיו. אל תזיזי אותה, אל תנסי לסגור לגמרי את הפה, פשוט תשארי בדיוק ככה, ותסתכלי טיפה למעלה. את רואה את החיוך שלי? את העיניים שלי? אל תזוזי.
כשאני אסמן לך תרדי לאט לברכיים, בלי לשבור קשר עין. זה קצת קשה יותר כשהידיים שלך קשורות מאחורה והלשון שלך כבר התקררה והיא מתייבשת, אני יודע, אבל לא לוותר. תשארי ככה על הברכיים מולי, חזה מובלט, שקט מוחלט, לשון בחוץ, עיניים נעולות. בשלב הזה אני אולי אחבר לך מצבט או שניים או שישה, ואולי לא. עם עוד סימן, תורידי את התחת היפה שלך לעקבים. נוח לך ככה? כלומר, אם לא מחשיבים את הידיים הקשורות והלשון שעוד רגע נרדמת?
בסימן הבא שלי את יכולה לנתק את המבט. תעבירי משקל לברכיים, ובזהירות, בלי להזיז את הברכיים והרגליים, שימי את הראש שלך בין כפות הרגליים שלי. עכשיו תבחרי רגל, ימין או שמאל, לא חשוב, ותצמידי את הלשון שלך אל גב הרגל, ובתנועה אחת חלקה ורכה, תעבירי אותה לאט למעלה עד שהיא מתייבשת. לאט יותר, אנחנו לא ממהרים לשום מקום. עכשיו מותר לך להכניס אותה לשניה, להוציא אותה, ולהמשיך מאותה הנקודה. לשון חמה, רכה ורטובה. כשאת מגיעה לאמצע השוק, רדי בחזרה אל גב הרגל, ותתחילי מהתחלה. אני לא רוצה להרגיש את הלשון שלך מתקשה או דוקרת. תשמרי עליה רפויה, ותלקקי כמו כלבה - בתנועות איטיות, ארוכות ורטובות עד שאומר לך די, או עד שאחזיר אותך לתנוחה הקודמת, או עד שאזיז את הראש שלך למקום אחר, שם תמשיכי באותה הצורה בדיוק.
אין פה היום מסרים על דינאמיקה והבנה, על קושי, אמון, תקשורת או אומץ, גם לא מחשבות על התחלות, סיומות ומה שבאמצע. היום זה רק פשט. היום את רק לשון. מה יהיה מחר? את זה עוד תראי.
