חגורה זה נחמד. גם המחבט, השוט והקיין יש להם מקום, אבל אני אוהב יותר להשתמש בידיים. אני אוהב את תחושת הדגדוג בכף היד אחרי החיבור עם הישבן שלך. אני אוהב לראות את האדמומיות מתפשטת, ולנסות לפגוע בדיוק באותו המקום, רק יותר חזק. אני אוהב איך ביד אחת אני מחזיק את הגב והראש שלך צמודים למזרן, ואיך הם מנסים לקפוץ כשכל מכה נוחתת, רק כדי להתקל ביד שמרתקת אותם. אני אוהב את השליטה שהיד מאפשרת לי – בכיוון, במיקום, בעוצמה. אני אוהב לראות מקרוב איך השריר הזה בישבן שלך מתכווץ עשירית השניה לפני שהיד שלי פוגשת בו, ואיך התחת שלך משנה גוונים בכל פעם. אני אוהב להניח את כף היד שלי פרושה על לחי אחת ואז לסגור אותה, כאילו לסמן לי ולך איפה המכות הבאות ינחתו. אני אוהב איך אני יכול להרגיש את הנשימה שלך נעצרת, את הצעקה שלך עוד לפני שהיא יוצאת החוצה. אני אוהב איך אני יכול לעבור במהירות ויעילות מצד אחד לצד השני, ואת הקלות שבה אני יכול לפשק אותך ככה בין לבין, למדוד עד כמה את רטובה, ואם צריך, לסדר את הצעצוע שיושב בתוכך. אני אוהב איך המכה הראשונה כמעט נעימה לך, ואיך המכה העשרים בדיוק באותה הנקודה כבר הרבה פחות, ומה קורה במכה החמישים ואחרי. אני אוהב ללטף את הישבן שלך כשהוא אדום ובוער, להשקיט אותו ולתת לך כמה שניות לפני שאני ממשיך, ואיך החום שקורן ממנו מרגיע את הדגדוג בכף היד. אני אוהב את הקרבה הזו שיש ביננו בזמן הזה בו אני נותן ואת מקבלת. אני אוהב את הסימנים בצורת כף יד פשוטה, ואת הסימנים של האצבעות שלי כשהן נפרדות מהירכיים שלך. אני אוהב לשמוע אותך מקרוב מחניקה את הצעקה עד שאי אפשר יותר, ואז מחניקה אותה שוב, כי כן, אני אוהב לשמוע אותך כואבת. אני אוהב להרים אותך אלי בהפסקות הקצרות, ולסגור את היד המדגדגת על הגרון שלך, להרגיש את הדופק שלי ביחד עם שלך בקצות האצבעות. ככה אני. אני פשוט אוהב להשתמש בידיים.
אבל גם חגורה זה נחמד.
