שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Alatar

בין השורות
לפני 3 שנים. שבת, 20 באוגוסט 2016, בשעה 20:59

כואב לי הראש, ונמאס לי מהיום הזה. אם היום הזה היה בן אדם, הוא היה חוטף אגרוף מזמן. אני מכניס את המפתח לדלת, ובזמן שהיא עוד נפתחת, אני נותן צעקה: "רצפה!". טורק את הדלת מאחורי, ופותח את הכפתורים של הג'ינס תוך כדי הליכה. את מחכה לי בסלון על הברכיים, הראש שלך מורם, והעיניים קצת מפוחדות, בוחנות בזהירות, מנסות להעריך את האסור והמותר. הזין שלי כבר מחוץ למכנסיים כשאני מגיע אליך, ואני פשוט דוחף אותו פנימה. תופס את השיער שלך בשתי הידיים, מושך את הראש שלך אחורה, ונכנס בחזרה. אני לא יכול לראות את העיניים שלך מהזווית הזו, אבל אני מדמיין שהן מתרוצצות ומחפשות הסבר. הידיים שלך תופסות לי את הירכיים, מנסות לעדן את התנועה. מכה לאחת מהן, ואת מעיפה אותן במהירות אל מאחורי הגב. ויש כמעט קו ישר בין היד שמושכת בקרקפת שלך, מטה את הראש מעט אחורה, לגרון שלך, ולזין שלי. ואני ממשיך, ושומע את הקולות שיוצאים. של רוק, ושל חנק, ושל רפלקס הקאה, אבל זה לא מאט אותי. הראש שלך מנסה לפעמים לברוח, אבל אין לו באמת סיכוי. ואני ממשיך, מרגיש את הדמעות שלך, מרגיש את הרוק שנוזל ממך, שומע הכל. ואני מרים אותך בכוח מהשיער וזורק אותך על המשענת של הספה. את עם הטי-שירט החמוד הזה ומכנסיים קצרים. הראש זרוק על הספה והתחת מורם. בתנועה אחת אני מוריד את המכנסיים, לא צריך עד הסוף, מזיז את התחתונים הצידה, ונכנס בכח. את מנסה להחניק את הצעקה, אבל משהו משתחרר בכל זאת, ואני כאילו לא שומע. אני עכשיו מרביץ ליום הזה, מעיף את כאב הראש הזה לכל הרוחות. אני תופס לך שוב בשיער המסכן שלך, ומושך את הראש שלך אחורה חזק, מותח לך את הצוואר, וממשיך לזיין לך את הצורה. אני לא יודע כמה זמן זה נמשך. אני שומע אותך קצת בוכה או גונחת, או שניהם, וזה לא משנה לי. כשאני מרגיש את הסוף, אני מרים אותך שוב מהשיער, מפיל אותך לרצפה, נכנס אליך לפה, מתרוקן, ודוחף אותך אחורה. ואז אני נופל אל הספה, הראש אחורנית על המשענת, העיניים עצומות, הידיים שמוטות, הזין עדיין מבצבץ מהג'ינס.

 

ואת, בדממה, מורידה לי את הנעליים והגרביים, עוזרת לי לצאת מהמכנסיים והחולצה, ולוקחת לי את היד. ואני לא מתנגד. אני לא יכול להתנגד. את מובילה אותי למקלחת, רוחצת ומסבנת בעדינות אין קץ. ואת מנגבת אותי, ומשכיבה אותי במיטה, ומקרבת את הראש אלי. את מסתכלת לי על הפנים, לתוך העיניים, אל תוך הנשמה, ואין צורך במילים. את מה שיש לך להגיד אני מרגיש כמו גלים, והם שוטפים לי את התודעה, רוחצים אותי, מזככים אותי. והלב שלי נפעם מהיכולת שלך להבין ולהכיל. ואת נותנת לי נשיקה עדינה-עדינה על הפה, ונשכבת צמודה אלי, ולוחשת לי לאוזן מילה אחת, שכמו ממסמרת לי לראש בפעם המי-יודע-כמה את ההבנה כמה מזל יש לי.

 

"תודה".

 

--

* שידור חוזר. פורסם לראשונה לפני קצת יותר משנה.

Mazikeen_​(נשלטת){Z} - וואו. בהחלט תודה.
לפני 3 שנים
Alatar​(שולט) - בבקשה. :)
לפני 3 שנים
hrgiger - לך ול"זהו זה" מותרים שידורים חוזרים.
גם ל"בועות".
לפני 3 שנים
Alatar​(שולט) - גם מנהרת הזמן!
לפני 3 שנים
hrgiger - טוב נו. גם מנהרת הזמן.
לפני 3 שנים
Venus Blue{Cauchy} - מרגש ונוגע:)
לפני 3 שנים
Alatar​(שולט) - אכן נוגע. :))
לפני 3 שנים
special - !@#!##^&!!!
:)
לפני 3 שנים
Alatar​(שולט) - !!
:)
לפני 3 שנים
Ana Goge - איזה יופי זה. והמשפט עם הגלים שוטפים לך את התודעה כל כך נפלא.
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י