צריך לדעת להגיד תודה. על הכל. על הדברים שעברנו ביחד, על שאפשרת לי להכנס, על הדברים שלימדת אותי על עצמי, על זכרונות טובים, על חוויות משמעותיות.
וצריך לדעת לבקש סליחה. גם אם לא היה זדון, גם אם מדובר בחוסר הבנה נקודתית, גם אם מנקודת מבטי יש הסבר טוב ומספק לכל דבר והכל היה מוצדק, גם אם המצפון שלי נקי לחלוטין. אם הצד השני נפגע (וזו לא היתה הכוונה מלכתחילה) צריך לדעת לבקש סליחה.
וצריך לזכור. הכל. מההתחלה ועד הסוף. הכל. על שלל החוויות, על המר והמתוק. וחשוב להעריך – את ההשתדלות ואת המאמצים הפיזיים והנפשיים שעברת בשבילי, ואיך התמודדת איתם באומץ ובנחישות.
וצריך לדעת לקחת את הזמן ולשבת עם עצמך לחשבון נפש. להבין בדיוק ובפרטי פרטים מה קרה, איך המציאות עומדת בפועל מול הכוונה ומה בדיוק גרם לפער, ואיך אפשר ללמוד מזה להבא.
אז תודה. באמת.
וסליחה. מכל הלב.
ואני זוכר ומעריך. הכל.
אני מקווה שגם את.
