הי, מה קורה? איך בעבודה? הסתדרת עם האוטו בבוקר? יופי, נהדר. ואת יוצאת לצהריים בקרוב? עד מתי זה? אה, אוקיי. מה? לא המון, את יודעת... אני בעיקר צריך לסיים לכתוב את המסמך ההוא, אבל ממש אין לי כוח לזה. בטח אחרי ארוחת צהריים. לא, שום דבר מיוחד, רק רציתי להגיד לך שבדיוק בעוד 11 שעות, באחת עשרה ושלוש-עשרה דקות הלילה את הולכת לחטוף סטירה. אחת חזקה. למה דווקא באחת עשרה ושלוש-עשרה דקות? טוב שלא שאלת למה סטירה. כי נראה לי שזה יהיה מספיק זמן כדי שתאבדי את תחושת הזמן אחרי שתהיי עם עיניים מכוסות החל משמונה חמישים-ושמונה. מה זאת אומרת "מה תעשי עם עיניים מכוסות במשך שעתיים ורבע"? את תחכי, כמובן. תחכי לסטירה שאת יודעת שתגיע, אבל לא בדיוק מתי. ובינתיים אנחנו נדבר קצת, אני אעסיק לך את הפה בכל מיני צורות, אגרום לכל מיני תחושות להופיע בכל מיני מקומות בגוף שלך, אני אהיה עדין יותר ועדין פחות, אשתמש בך איך שיתחשק לי, אזיז אותך ממקום למקום, ואולי גם סתם אסתכל עליך מהצד נושמת. מדי פעם אני אבדוק איך הערכת הזמן שלך, ובדיוק באחת עשרה ושלוש-עשרה דקות תגיע הסטירה, שרק אחריה יהיה מותר לך לגמור. ומעניין לראות תוך כמה זמן מהרגע שנתחיל תתחילי לבקש את הסטירה הזאת. אבל לבקש באמת, ככה מכל הלב. יהיה מעניין.
טוב, מתוקה, אני צריך לזוז. אני מקווה שהישיבה שלך לא תתארך. נתראה בבית. גם אני. נשיקות.
