נולדתי בשבוע 28 במשקל מתחת לקילוגרם. הרופא אמר לאמא שלי שהיא ואני לא נשרוד את הלידה. אחר כך הם אמרו שאני לא אגיע לגיל שנה ואחר כך שאני לא אעבור את גיל שלוש.
אבא שלי אומר שיש לי יצר הישרדות חזק.
עד גיל שנה לא עליתי הרבה במשקל ועדיין היו לי קשיי נשימה ולא הייתי מסוגלת לאכול. חייתי האוהל חמצן והוחלט שבמקום להטיס אותי לניתוח, אני אהיה במעקב רפואי, וזה עבד.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי הת שנתיים. כנראה היה להם too much לטפל בילדה עם צהבת שהריאות שלה לא מפותחות מספיק ושכל יומיים מתאשפזת בבתי חולים.
ההורים שלי היו עסוקים מאוד בגירושים ובהסדרים והרגשתי לבד.
בגיל שלוש הגעתי למשקל הסביר לבני גילי.
כשהייתי בערך בת 4 אמא שלי התחילה לצאת עם גבר חדש ושנה לאחר מכן עברנו לגור איתו. הרגשתי עקורה ויתומה. הוא גם מעולם לא נתן לי תחושה אבהית כך שאבא שלי היה לי מאוד חסר. אמא שלי לא כל כך התייחסה אלי בשלב הזה והרגשתי שאני מגדלת את עצמי.
אחר כך עברנו לעוד מקום זמני ואחר כך השתקענו.
הקשר שלי עם אבא נהיה רופף ואמא שלי לא נתנה לי מספיק תשומת לב.
היה לי חזה די גדול כבר בכיתה ד' והייתי ילדה מפותחת. כנראה בוסט גדילה שמפצה על הילדות המוקדמת.
שנה אחרי כבר התחלתי להרגיש תחושות מוזרות אבל נעימות. לא ידעתי שיש לזה שם. עד כיתה ז' כבר הבנתי שיש לי פנטזיות ושהן לא הכי שגרתיות. היו לי פנטזיות על מין בכפיה ועל להיות זונה.
כשהייתי בת 14 הייתה הנשיקה הראשונה שלי. זה היה עם בחורה. הבנתי שזה חלק ממני שלא ידעתי שקיים.
היה לי חבר ראשון בגיל 15. לא רציתי להיות חברה שלו אבל ריחמתי עליו. בעצם, לא ידעתי מה זה אומר. איך להתנהג. אבל ידעתי שהוא אוהב אותי וזה עשה לי נעים.
למרות הכל, לא הרגשתי שאני בשלה מינית וזה הוביל אותו להיות אלים, לא באופן הרצוי.
זה היה מבלבל. מצד אחד אלים אלי ומצד שני מחבק אותי.
כשנפרדנו רק התחלתי להבין מה אני מרגישה, שנשרטתי מכל זה ומצד שני שקיבלתי את זה על עצמי. שאני בוחרת להשתמש בטראומה.
יותר מאוחר הבנתי גם מאיפה זה מגיע. כל החסך מהורים, בעיקר מאבא, נחת עלי בערך שנה אחרי.
וזה לא עזב אותי.
כך שכבר בגיל 17 הייתי יוצאת עם גברים מבוגרים ומנסה לגרום להם לקרוא לי ילדה ואם ממש הייתי רואה שזה הכיוון, הם היו נותנים לי לקרוא להם אבא ולשבת להם על הברכיים.
מאז הפעם הראשונה שלי שכבתי עם עשרות גברים. הייתי עמוק בתוך זה, בתוך ההתמסרות.
אבל תמיד משהו היה חסר. גם אם הזדיינתי עם גבר 6 שעות משהו היה לי חסר.
בגיל יותר מאוחר הבנתי שהמנטליות חסרה לי. שלא מספיק לי האקט.
אני למדתי לקבל את עצמי עם כל הסטיות והשריטות. האדון שלי שאל אותי לא מזמן אם הייתי יכולה לשנות את עצמי, האם הייתי רוצה להיות בחורה רגילה? ועניתי בפה מלא, חד משמעית- "לא".
