אתמול הייתי עם האדון שלי. אני לא הולכת לספר פרטים אבל הבנתי משהו מאוד משמעותי.
שאני באמת מקבלת את מה שאני צריכה.
ואני מתחילה להבין למה בנות מתמכרות לזה.
בסרט "Nymphomaniac" יש חלק שהיא הולכת לשולט (במקרה הזה יש לו מין קליניקה כזאת). יש לו שוט בשביל כל אחת ולכל כלבה יש שם משלה.
היא מחליטה ללכת לשם על חשבון הזמן עם הבן שלה ועל אף איומי בעלה שהוא יעזוב אותה.
בפעם הראשונה שראיתי את הסרט (וגם בפעמים הבאות) לא הבנתי למה היא הולכת לשם. החוק שלו היה שהוא לא מזיין אותה, אלא רק מצליף בה.
וזה רק עכשיו ברור לי למה. כי זה מה שהיא הייתה צריכה. את היחס הזה שגורם לה להבין שזה מה שהיא.
אמנם האדון שלי לא מצליף בי ככה (בסרט הוא מביא אותה למצב של דימום) והוא יותר רך אלי אבל הוא נותן לי את מה שאני צריכה.
המגע שלו כל כך ממכר אותי.
אתמול הגוף שלי הודה שאף פעם לא רציתי משהו כל כך הרבה והייתי מוכנה ללכת בשבילו כל כך הרבה.
אני תמיד הייתי בחורה של חרטות, וגם אם הייתי עושה משהו הייתי מתחרטת.
אני לא מרגישה עכשיו שום חרטה, גם אם זה יכאב וגם אם זה ישרוף וגם אם זה ישפיל. אני מוכנה לזה ואני רוצה את זה כמו שלא רציתי שום דבר אחר.
