אתמול הייתי במצעד הגאווה בחיפה (בפעם המי יודע כמה במצעדי גאווה).
חוץ מזה שיצאתי עם שני הומוסקסואליים, ניסיתי לחשוב למה גם אני שם? למה אני רוצה להישרף בכתפיים ושיהיה לי חם?
אולי זה בגלל שמאז ומעולם הייתי בחורה פתוחה לדעות וצורות חיים (אני חושבת שהקהילה הלהט"בית מראה לנו שאין רק גבר ואישה, יש המון באמצע והמון נטיות מיניות).
אולי בגלל שזה פשוט כיף ויש שם אווירה כל כך טובה. אני בעד המצעדים האלה מאחר ואני יודעת את עברה של הקהילה וכמה היא סבלה (ועדיין סובלת, אם כי עם יותר קבלה אבל התהליך לא הגיע לסיומו), ובמקום להרים הפגנות ענק, הם בוחרים לעשות משהו צבעוני ומהנה, שעל הדרך יש המון דיבור על זכויות הקהילה.
אולי זה בגלל שאני בעצמי קצת שם. אוהבת את השיער היפה והגוף הסקסי והנשי. אולי זו הדרך שלי להגיד שאני אוהבת נשים בדרכי (אין לי ממש דרך ברורה להגיד את זה, אבל אני איפשהו שם על הסקאלה).
יש נשים שגורמות לי קצת לאבד את זה רק מלהסתכל עליהן וברוב המקרים אני לא מודעת לכך.
ואולי זה הגעגוע למשהו אחר. למגע ומראה וטעם אחר שהרבה זמן לא טעמתי.