אז אחרי הפסקה של בערך חודשיים או אולי יותר החלטתי לחזור לכתוב.
החיים שלי עברו הרבה שינויים לאחרונה. אני כבר לא משוייכת (ולא, לא העיפו אותי).
היה לי נורא קשה בהתחלה אבל כבר התחלתי לשכוח.
חזרתי אחרי כמה ימים במרכז והכל נראה נורא מבלבל ומאיים.
המציאות היא דבר מפחיד. אני מרגישה שאני מחייה את עצמי בבועה שאני משתדלת שלא תתפוצץ.
בזמן הזה אני לומדת הרבה... כי ויתרתי על האדון אבל לא על השליטה.
גם הצרכים שלי קצת השתנו. הבנתי שאני צריכה להיות ילדה עד הסוף ושהמאסטר שלי יהיה אבהי עד הסוף. שאולי אני חולת מין אבל למימד הנוסף שלא מתעסק רק במין יש משמעות גדולה, אולי אפילו יותר גדולה...
הבנתי שלהיות משוחררת זה לא דבר רע, זה רק גורם לי ללמוד את עצמי ולקלוט איך הייתי רוצה להישלט.
ואם כבר תכלית- מצאתי את שלי. אני צריכה אבא מאמץ ואוהב שייקח את זה עד הסוף ויחנך אותי עד הסוף.
