אני מופתעת לטובה ממי שהוא.
מזה שהוא מכיל ומקבל אותי.
מזה שהוא מבין שאני נורא מורכבת וצריכה קצת יותר מקשר רגיל.
מזה שהוא יודע להסתכל עלי מתחת לבגדים, מתחת לעור... להתבונן לתוך הלב שלי.
והכי אני מופתעת מעצמי. מזה שנפתחתי כל כך למישהו, ברזולוציות הכי קטנות.
מזה שאני מתחילה להבין שרומנטיקה זה דבר חשוב (למרות שאני עדיין חושבת שלשתות לגבר את הזרע זה רומנטי).
מזה שאני רק רוצה להיות קרובה אליו. ואז אני פשוט מטפסת עליו (טוב, ואולי יש קשר גם לצד הילדותי שלי)....
שאני פשוט אעשה הכל רק בשביל שהזמן יעבור בשביל שאני אוכל לטבוע לו בתוך העיניים שלו שוב.
שכל הבעה שלו עושה לי את זה (אפילו הפרצוף שלו כשהוא שותה מקשית גורם לי לרצות לקרוע ממנו את הבגדים).
אני רק רוצה להכין לו סטייקים (ואני אפילו לא אכלתי סטייק בחיי), וללכת איתו לקולנוע, לאכול איתו גלידה באמצע הלילה ואז להניח עליו את הראש שלי ולהירדם כמו שכבר התרגלתי לעשות.
ואם לצטט את בוב מארלי לסיום - Is this love that I'm feeling?