מחשבות ורגעי מנוחה.

אז ישנתי שעתיים... 

קמתי בחמש, 

נכנסתי לאוטו ונסעתי לחפירות. 

כן אני חופר( בכל זאת ארכאולוג)

קר. 

גשום. 

בוצי. 

ועדיין, 

יש אווירה טובה, 

יש צחוקים עם הפועלים, 

שותים קפה,

מדברים על החיים. 

מה המסקנה? גם ביום שישנים שעתיים ועובדים כל היום ועייפים למות. אופטימיות והאנשים שאיתך זה המפתח.

ככה בעיני גם בשליטה, אפשר לעשות את הדברים הכי קיצוניים ואפשר לעשות דברים כמעט וניליים ואפשר הכל.

הכל עניין של עם מי, מתי ואיך מסתכלים על הדברים.

אז נכון אני חוזר לבית ריק, אשכב לבד על הספה,אכין לעצמי קפה ואתכרבל עם עצמי.

אבל, יש אופטימיות. יש שמחה.

נ. ב - עדיין אשמח למישהי שתרצה להיות שלי ואני אהיה שלה.

תשמרו על האופטימיות חברים!