מחשבות ורגעי מנוחה.

אני לא מספר הרבה אבל עברתי מספיק חרא בחיים, 

אולי בגלל זה אני נהיה הפסיכולוג בכל מקום שאני הולך, 

אולי בגלל זה אני שם את האושר והחיים של אחרים לפני שלי.

אולי זה הכמות הלא מבוטלת של חברים שהתאבדו.

אולי זה האנשים שראיתי נהרגים מול העיניים שלי.

אולי זה הפצועים שחילצתי ממסלולי טיול ברחבי הארץ.

אולי זה התעללויות שעברתי.

אולי זה סיבוכים במשפחה.

אולי זה העומס הנפשי והמנטלי.

אולי זה עוד הרבה מהשיט שעברתי. 

אבל השאלה המרכזית שלי, 

מתי השיט שלי יפסיק? 

מתי אוכל לשמוח ולהנות מהחיים? 

מתי ידאגו לי כמו שאני דואג לאחרים?