מחשבות ורגעי מנוחה.

יש רגעים שחוסר אונים זה מטריף ומדהים. 

יש פעמים שלא,

פעמים שחברה מאוד טובה וקרובה מדברת על לקחת כמה אדווילים יותר מדי, להיעלם...

להגיע לבית חולים.

ואני? מנסה בכל כוחי לעצור, לדאוג, לתמוך.

לוודא שלא יקרה לי שוב...

שאני לא אצטרך להתמודד עם הכאב הנפשי של דבר כזה שוב... 

אבל, 

לפעמים אין לי מה. 

אין לי איך. 

אז החוסר אונים המוחלט שאני מרגיש עכשיו... 

פשוט הדבר הכי נורא בעולם.