מחשבות ורגעי מנוחה.

עבר הרבה זמן מאז הפוסט האחרון.. 

היו לי ימים עסוקים ואפילו לא שניה לנשום. 

לא שניה להיות פה ולא שנייה לעצמי. 

מצד שני הספקתי המון... אבל עכשיו חזרתי. 

ומה קרה? 

הספקתי להתעסק בחפירה ארכאולוגית במשך חודש. לכתוב מאמר. לכתוב שלוש עבודות. לעבוד כמעט 17 שעות ביום.

אבל תכלס?

עובד אחד שצעק עלי את חייו ואמר שאני זבל ושמוק ולא מבין כלום והתפטר.

עובד אחר שצעק שאני כפוי טובה ומתנהג בזלזול.

עובד אחר שמתחיל להסית למרד וכתיבת מכתב לבוס שלי.

אני יודע שזה כמה סוררים. אני יודע שזה כמה שלא סובלים אותי כי אני לא נותן להם להיות בחופש ובית זונות בעבודה. 

אני יודע שהרוב לא חושבים ככה. 

אבל עדיין זה כואב. 

לשמוע את הדברים שאמרו עלי... 

הדברים שכתבו עלי לאחרים.... 

המילים שנאמרו לי בפרצוף... 

משקיע את נשמתי, בריאות ואת כל החיים שלי בעבודה הזו וככה הם אומרים? שבור מזה.. 

ועדיין? קם כל בוקר והולך לעבודה.