מחשבות ורגעי מנוחה.

אני משוטט פה כבר זמן מה, 

קורא, מסתקרן, מדבר פה ושם בצאט וחוזר חלילה.

אני כבר מכיר את עצמי, בהתחלה אני חסר ביטחון ואחכ הכל מגיע ומתיישר כמו שצריך. אבל הצעד הראשון.

הצעד של לפתוח את הלב, 

לפתוח את הראש, 

להוריד את החומות ולעשות צעד. 

זה, תמיד מפחיד. לא משנה מה. 

 יום קראתי פרופיל מהמם, שסקרן ורק רצה שאשלח הודעה.

אז שלחתי... 

אח"כ חשבתי על הגברים ששולחים העתק הדבק והורסים לאחרים.

חשבתי על הגברים ששולחים דיק פיק בלי קשר והורסים לאחרים.

ועוד הרבה... 

ואז עולה התהייה, איך הבנות מרגישות? איך זה לחוות את זה? בטח לא קל, אני לא בת אז אני לא יודע, אני לא אדע לעולם.. אבל יכול לנחש, יכול לשער. 

ולכן, יושב וממשיך לגלול בבלוגים. ואולי ההודעה נבלעה בין ההורסים, ואולי היא לא.

רק הזמן יגיד.

נ. ב. בחייאת חברה', תהיו נחמדים לכולם.